מבנה קשתות מגניב שנועד לזקישלמצלים שלא רוצים להשקיע הרבה כסף וזמן במבנים מסובכים כמו דום גאודזי או יורט. תראו כמה פשוט – תוקעים יתדות באדמה, מלבישים על זה צינורות בצורת קשתות, מוסיפים שדרות ויאללה – יש לך שלד למבנה מסוג איזופוד (בצורת אורי כדורי, תחבית). צינורות פי.וי.סי (P.V.C) הם חומר ממש מגניב שקל לעבוד איתו והם לא מתפוררים בשמש גם אחרי הרבה זמן. בגדול, אני בעד לפסוח על המדריך ולצאת החוצה עם מברגה ומשור, אבל הבטחתי לעשות מדריך אז אספר איך אני עשיתי את האיזופוד.

צינורות

אז איזה צינורות טובים לבניית האיזופוד? 50 מ"מ, 63 מ"מ, 72 מ"מ או 95 מ"מ
איפה משיגים? בלי לקנות – סוג ג בשדות חקלאים; אפשר למצוא באתרי בניה בהרחבות ישוביות; וגם אצל ממחזרי פלסטיק. עם לקנות – משביר לחקלאי; צינור ופרח; ספקי ציוד חקלאי; ספקי אינסטלציה

ובכל זאת, מה מומלץ? 63 מ"מ עובי דופן, דרג 10 עולה בערך 700 ש"ח ל-50 מטר וזה טוב לקשתות. 50 מ"מ עובי דופן, דרג 6 או 10 או מה שתמצאו, טוב לשדרות ולאלכסונים.

איך מובילים את כל הצינורות? או שקושרים לאוטו עם מוטות ארוכים שיושבים על הגגון או נותנים למישהו אחר לעשות את זה. במקרה שלי הספק ("המשביר לחקלאי") יושב קילומטר וחצי מהבית שלי, ק"מ וחצי של שביל אופניים מפנק כך שיכולתי להרשות לעצמי להביא את הצינור עם אופניים (אלו היו 650 ש"ח שעשו אותי מאוד שמח באותו היום).

הובלה ברכב

הובלה באופניים

יאללה חותכים

עם מה חותכים? עם משור גיזום \משור עץ יבש\משור ברזל ידני כולם טובים
כמה לחתוך? איזה אורך? האמת, מה שבא לכם… תתפרעו, הכל הולך. מה שאני אוהב לעשות זה להתחיל בלחתוך כמה יחידות בין המידות 5 מטר ל 7 מטר ולהעמיד במקום שלהם (במקרה הזה כדאי אסיסטנט שיוכל לעמוד עם הקשתות בזמן שהמומחה מתרחק ומתקרב, מחליף זויות ונותן הערות כמו "פשק אותם, תכווץ, תחתוך ב-15 ס"מ" עד שכולם מבסוטים על התוצאה). אני הכנתי 5 קשתות בגדלים של בין 5 ל 6 מטר.

יתדות. איזה? צינור 1 צול, לא מגולוון. זה יתפס יותר טוב באדמה. לא מומלץ להשתמש בצינור בקוטר שגדול מצול כי הדפיקות פטיש מרחיבות את ראש היתד ואחר כך קשה להוציא אותה. 70 ס"מ אורך בערך, וזה גם תלוי כמה האדמה שלכם רכות או קשה לנעיצת יתד. עדיף עובי דופן עבה, נניח 3 מ"מ, כשיחזיק יותר זמן מהדפיקות. על מנת לקבל מבנה חי יותר בעל צורת איזופוד אנחנו ממליצים על מירווחים קבועים בין הקשתות עם קשתות בגודל שונה כשהגדולות במרכז והקטנות בקצוות. אני ותמי עשינו מרווח של 110 ס"מ בין קשת לקשת אבל נראה שזה עשוי לעבוד טוב גם עם מרווחים גדולים יותר .

איך מודדים?

שיטה אחת שניסינו כללה צינור 40 מ"מ באורך 270 ס"מ ועליו סימונים בכמה מקומות. השתמשנו בו לקבוע את המרחק בין הקשתות ואת המרווחים המשתנים במיפתח הקשתות.

משהו שצריך לדעת על יתדות זה איך לתקוע אותם ישר. זה יותר טריקי ממה שזה נדמה כי באדמה יש אזורים קשים יותר ורכים יותר והיתד הולכת במסלול הקל ביותר. אלא אם כן אתה מכוון עם ידך או עם יד של חבר. פה מגיע החלק הלא נעים – כי כשמחזיקים לחבר יתד וסומכים עליו שלא ייתן לנו עם הפטיש על היד או יותר גרוע מזה, על הראש, אז זה לא נעים, וכשמחזיקים לבד עם יד אחת זה מעייף את היד עם הפטיש.

חשוב לא רק מבחינה אסטטית, אלא גם מבנית, שהיתד תכנס ישר ב-90 מעלות לאדמה מכל הכיוונים, פחות או יותר. הצינורות יותר יציבים כשהם נכנסים קצת בכוח מה שלא קורה כשהם בזוית כלפי חוץ. אז תקענו יתדות, הלבשנו עליהם קשתות, הסתבובנו מסביב וזה נראה לנו טוב. ועכשיו?

שדרות

שדרות הן הצינורות המקשרים את כל הקשתות יחד. בדרך כלל, אחד באמצע ועוד שניים בצדדים. את השדרות עשיתי מצינור 50 מ"מ שקל יותר לחבר אותו לצינורות 63 מ"מ. אפשר עם ברגי הידוק, וזה אכן נותן מראה אסטתי יותר וכנראה גם יחזיק יותר זמן מעמד; ואפשר גם עם ברגי סיבית – לגמרי עושה את העבודה או אפילו עם חבלים או חוטי ברזל.

אם בברגי הידוק עסקינן אז לפי זכרוני 150 מ"מ, 8\3 עם ראש עגול ואז נותר רק לחתוך את הקצה עם דיסק. בברגי סיבית אנחנו רוצים שהם יעברו דרך ה-50 מ"מ ושישארו תקועים בתוך ה-63 מ"מ, ככה לא נשארים עם שפיצים בחוץ. ברגי 70\5 יתאימו למשימה הזו.

תמי מחברת את השדרות לקשתות עם ברגים

בשביל מה לשים אלכסונים? אלכסונים אנחנו מוסיפים לחיזוק נגד טלטלות קדימה ואחורה של המבנה. אפשר להוסיף זוג בכל קצה של האיזופוד.

אלכסונים אנחנו מוסיפים לחיזוק נגד טלטלות קדימה ואחורה

כיסוי

איך מכסים? הכי קל זה עם רשת צל. ממליץ למתוח אותה כמטר מחוץ לאיזופוד בעזרת יתדות כך החום לא נלכד בפנים ויש תנועה. אם יש יריעות נוספות מומלץ את הרשת לשים מעל המבנה מבלי שתיגע בו (40 ס"מ לפחות מעל המבנה). לייקרה טובה מבפנים כיוון שהיא נמתחת, היא סקסית, והיא גם מתבלה די מהר ומקבלת ריח. אלטרנטיבה לזה הם ציפות ישנות. את הבדים אפשר לחבר עם אקדח סיכות, מה שמאוד קל עם הפלסטיק. שיטה נוספת היא לעשות כפתורי שדה קטנים ולמתוח לכל הצדדים

בידוד

אם רוצים להעביר חורף בפנים אז כדאי בידוד. ספוגים, מזרנים, אקרילן, שקי שינה משומשים – הכל עובד. אפילו ניסינו באדמאמא עם שקיות נילון. מעל זה שימשונית או ניילון חממות כדי שיהיה עמיד לגשם. דרושה חתיכה מלבנית גדולה של בערך 9 על 8 מטרים שאת קצוותיה כדאי לקבור באדמה (לפני זה כדאי לחפור ולהזיז את האדמה מסביב למבנה ואז לקבור את הקצוות של הניילון ולהדק.

כניסה

אני ממליץ להכין את הכניסה מקרשים 2\10 או 5\10. להכין מסגרת לדלת ולחבר אותה לקונסטרוקציה – מלמעלה עם ברגים ומלמטה עם ברזלי בניין שעוברים דרך המשקוף התחתון לאדמה. את הדלת אפשר לבנות לבד ולמתוח עליה שמשונית או למצוא אחת. את הניילון או שמשונית אפשר לחבר למסגרת הדלת עם אקדח סיכות, מסמרים או ברגים קטנים.

בהצלחה, חברים.
תנסו הרבה, זה כיף.

בפעם הבאה אסביר איך מייצרים הדליות למטפסים בעזרת הצינורות.
גל לוין, חוקר חופשי.

אז החלטתי להכין מדריך שעוסק בעבודה עם הקפסולות הבוגרניות של חברות קפה שונות. אני לא שותה קפה, כך שאני לא יכול להמליץ על נספרסו או כל חברה אחרת – אבל אני כן יכול להעיד עליהן כחומר גלם שיש ממנו המון ויש לו גם מספר לא קטן של שימושים – רק תסתכלו בגוגל ותראו כמה!

המדריך הזה יסביר כיצד להכין מהקפסולות את חומר הגלם הנוח לשימוש ואני גם יראה דוגמא לכלי מוזיקה פשוט שהכנתי – וכמובן שכל אחד יכול להכין!

אז ככה – קודם כל הנה הקפסולות – עשויות מחומר מתכתי וציפוי צבעוני יפה. הן עושות רושם של קשוחות אבל זה רק בגלל שהן מלאות בקפה. אחרי שנוציא מהן את החומר אז הן נהיות רכות מאוד.

לכל קפסולה משומשת יש משטח נייר כסף דק שניתן להסירו בקלות.

לאחר שנסיר את נייר הכסף בעזרת כלי חד כלשהו אנחנו נוציא את הקפה ונשמור אותו בצד בשביל להזין את הצמחים ואת הקרקע. תותים לדוגמא מאוד אוהבים את הקפה כחלק מרכזי ממצע הגידול.

ניקח את הקפסולות הריקות ונשטוף אותן במים – נניח אותן על משטח רך יחסית. אפשר להכניס את כולן לקערה עם מים כדי לחסוך.

עתה, נבחר כלי חזק עם תחתית שטוחה ונחבוט בקפסולה עד שתגיע לעובי המתאים. אני בחרתי את הכלי שבתמונה ועשיתי גם ניסוי עם סיר כבד. תעשו מה שנוח לכם. לאחר שמעכנו – אין אף קפסולה שדומה לאחרת – כמו פתיתי שלג! אפשר גם להרגיש שכמעט ואין להם משקל.

אין אף קפסולה שדומה לאחרת – כמו פתיתי שלג!

עם הקפסולות האלה אפשר להכין כל מיני דברים – אפשר לעשות בהן בקלות חור בעזרת מסמר ולהיעזר בסגולות השונות שלהן – המראה, הצליל והקלילות. במקרה הזה אני החלטתי לשמור על הצורה השלמה שלהן. אפשר לגזור אותן בקלות ולעשות עוד עיצובים מורכבים יותר.

הנה תמונות של הכלי המוזיקלי שהכנתי בעזרתן. אפשר לראות כאן את השלבים – שייפתי מקל נחמד, עשיתי חור בכל קפסולה וקשרתי את כולן אל המקל. כדי שהחוט לא יברח קשרתי חרוז לקצה של כל חוט.

אשמח לראות עוד יצירות שאנשים הכינו בעזרתן!

רציתי לשתף אתכם שאני חבר בקבוצה מאוד מיוחדת בשם "יוצרים סביבה" שעוסקת בחינוך דרך יצירה אקולוגית – אנחנו עובדים עם כל חומרי הגלם – קרטון, עץ, בטון, גינון, אריזות שונות ובוץ, ועם כל הגילאים! אנחנו עוסקים בהכשרות מדריכים וחדרי מורים, בליווי גינות קהילתיות, בהפקות של פסטיבלים ירוקים, ובהדרכה של קבוצות מכל הסוגים.

אתם מוזמנים להיכנס לדף הפייסבוק שלנו ולראות דוגמאות ליצירות ופעילויות שאנחנו עושות! נשמח שתזמינו אותנו לעשות איתכם חגיגה של יצירה!

והנה כמה דוגמאות שמצאתי ברשת ליצירות שוות – זה עולם ומלואו בתוך בתים רבים.

מפסלת היא כלי עבודה שהעולם המודרני די מתעלם ממנו. עבודה עדינה בעץ, מחברי אצבעות\זנביונים למיניהם, והצורך בהשחזה מתמדת – כל אלה דברים שהולכים ופסים מן העולם. משמאל זוג מפסלות שהיו שייכות לאבותיהם של חברים, ושכבו כמה עשרות שנים בארגזי כלים. הימנית אחת משתי מפסלות חדשות שקניתי, וכבר הספיקה ליפול ולשבור אחת מפינות הלהב. שימו לב כי בשתי המפסלות השמאליות, דפנות הלהב משופעות כדי להקל על עבודה במקומות צפופים כמו לדוגמא בפנים מחברי זנביונים. סרטון מיתולוגי של גורו הנגרות המסורתית, פול סלרס, מסביר למתחילים איך אפשר ללטש מפסלות בעזרת ערכה בסיסית של כמה ניירות מים:  

ניירות מים בגריטים שונים להשחזת המפסלות

אצלנו כאמור התחלתי משתי מפסלות שהלהב שלהן נזקק להשחזה ראשונית מקצועית. מאיר מ"קהילת נגרות ואמנויות בעץ" (לשעבר פורום בתפוז וכיום בפייסבוק), נחלץ לסייע. נסעתי אליו עם שתי מפסלות. האחת חדשה לגמרי שנזקקה רק לטיפול קל, והשנייה מתוצרת חברת פז'ו המיתולוגית, שמפסלות (ואופניים…) שייצרה לפני כמה עשורים עדיין נחשבות לכלים איכותיים. במפסלת הזו, במצב הנוכחי של הידית שלה, כבר לא כדאי להשתמש למקרים בהם תידרש חבטת פטיש על הידית, אבל היא תצלח לפינוי עדין של חומר.

חדש וישן, מפסלות

השתמשנו במוביל השחזה, לשמירה על זווית מדויקת (מקצוענים מסתדרים גם בלי המוביל). מוביל דומה עלה לי כ- 30 ₪ באיביי. נייר הלטש פה מודבק על שארית אריח שיש באורך כ- 30 ס"מ. שימו לב שכיוון שהיה צורך להוריד הרבה חומר, התחלנו בליטוש החלק המשופע של הלהב, בניגוד לסדר העבודה בסרטון לעיל.

מוביל השחזה, לשמירה על זווית מדויקת

העבודה כאן החלה עם נייר לטש מס' 80, כיוון שהיה צורך להוריד הרבה חומר. זה נייר גס ביותר שאין להשתמש בו בהשחזה רגילה. להמחשת מצב הלהב המקורי וחוסר הסימטריה אליה הגיע, ראו היכן ירד חומר (והיכן לא ירד) בעת השחזה תוך שימוש במוביל:

חוסר סימטריה בהשחזה, אפילו עם מוביל

בהמשך, עברנו לאבן מים: אפשר כאמור לעשות את כל התהליך בניירות מים, אבני מים, או אבני יהלום. החשוב פה הוא דרגות החספוס (גריט) של שלבי העבודה השונים, ולא החומר – רצוי ללטש בקפיצות של פי אחת וחצי-שתיים (נניח להתחיל מ- 240, אחריו 400 , ולהמשיך ב- 600 או 800). בהתאם עבדנו לפי מה שהיה אצל מאיר בבית. עם התקדמות העבודה נעלמות השריטות על הלהב, ועם כל מעבר גריט הולך הלהב והופך מבריק יותר ויותר. הנה עבודה על אבן יהלום, ניתן לראות את הברק המתחיל להופיע על הלהב: כאמור, זה בניגוד לסדר העבודה על להב חדש, אבל כעת נעביר את גב הלהב, אותו התהליך, גריט אחרי גריט: לסיום יצר מאיר micro bevel (שיפוע קטן בקצה הלהב. יש החולקים על נחיצותו, ויש המשחיזים כמו בסרטון לעיל, ללא יצירתו). הנה בדיקת המפסלת לאחר סיום ההשחזה: לסיום, לשמירה על אצבעותינו, נעטף קצה הלהב בפרוסת קרטון חלב, שקופלה בקצה, והודקה למקומה בחוזקה בעזרת איזולירבנד:

כיסוי מאולתר אך שימושי מאוד למפסלת

מעגל ראשון בחיי.
שבוע לפני: משימה לפני. לא סתם משימה, משימה שמצריכה ממני הרבה ריכוז ושקט. אני מתבקשת להכין רשימה של דברים שאני רוצה לתת ורשימה של דברים שאני רוצה לקבל. אני דוחה את המשימה מרגע לרגע, קשה לי להתיישב ולאסוף את עצמי לטובתה.

שלושה ימים לפני: אני דוחקת בעצמי להתיישב, לא קל לי, ואני מחליטה להקל על עצמי בעזרת סיבוב בבית לראות באיזה חפצים לא נגעתי כבר יותר מידי זמן. מסתכלת מתחת למיטה, מעל הארונות, פותחת מגירות. הו. תבלינים. זה מה שיש לי לתת!! ומה אני רוצה לקבל? עזרה עם מקדחה לתלות את הכילה מעל המיטה. זהו? בזה זה מסתכם?

יום קודם: אני חייבת כבר לשבת, אבל מתחמקת. אני כל כך אוהבת לתת, לא יכול להיות שכל מה שיש לי לתת זה תבלינים. אה כן, יש גם קמבוצ'ה שמתרבה ללא הפסק, ומחמצת שאור ללחם. מה? כל מה שיש לי לתת זה חומרי? איפה נעלמתי לי? אורית, הלו, תאספי את עצמך. הרשימה מתחילה לזרום, יש לי ידע במלא דברים, סריגה, ליקוט, מסלולי טיולים, עיסויים שונים, קליעה בחומרים שונים, בישול, תכנון פרמקלצ'ר. הרשימה הולכת ומתארכת. כן, יש לי מרפסת עם נוף מדהים, שיכולה לתת מרגוע נפשי לכל מי שחפצה, ויש לי אוזן קשבת טובה, ואני יכולה להציע קשרים ורעיונות למלא דברים/א-נשים. וכמו שאתם מבינים, אני צוללת לתוך העולם המופלא של עצמי וניזכרת שיש לי מלא מה לתת.

בערך את אותו הסשן אני עוברת עם הרשימה של הדברים שאני רוצה לקבל. רוצה לבקש בלנדר מוט. רוצה לבקש גירלנדה. רוצה לבקש שיבואו לנגן אצלי על המירפסת. רוצה לבקש שיעורי פיתוח קול. רוצה לבקש שיעזרו לי לשווק כל מיני קורסים. תוך כדי הכנת הרשימה אני מרגישה שהלב שלי נפתח ואני מרשה לעצמי לרשום הכל. רוצה זוגיות. רוצה לבקש מחשב חדש. רוצה לבקש קבוצה שתבנה איתי ביחד ערוגות מוגבהות בגינה. איזו דרך נפלאה להכיר אנשים חדשים

לקוח מאתר Sharable

למחרת, בהתרגשות גדולה אני מגיעה למעגל (הראשון בחיי, זה שאחריו יבואו עוד רבים). יש תחושה של חגיגה באוויר. עוד ועוד אנשים מגיעים. את חלקם אני מכירה, והרבה פרצופים חדשים. איזה כיף. האש בחוץ דולקת. ויש נישנושים וכיבוד. חיבוקים, מפטפטים קצת, ומתחילים. משחקים משחק היכרות כזה נחמד (הרוח נושבת ומעיפה את ….), צוחקים ונהנים, ומתיישבים בחזרה למעגל. מנחי המעגל מתחילים ומסבירים מה זה מעגל מתנות, ומה הולך להיות, ומכאן הדברים ממשיכים, מתעגלים. אנשים מבקשים את כל מה שחפצו נפשם, גופם ורוחם. ומקבלים. לא כולם, אבל חלקם. ויש לי תחושה של קסם גדול, שהכל יכול לקרות. ואני נשבית ביופי ובפשטות של הרעיון.

מה זה מעגל מתנות?

מעגל מתנות, פרדס חנה 2011. מקור: קבוצת מעגל מתנות בפייסבוק

מעגל מתנות הוא מפגש קהילתי קבוע (סימן קריאה). בדרך כלל מעגל מכיל בין 5 ל-50 משתתפים ויכול לאחר סדרת מעגלים קבועה גם לצמוח ל 300 איש. במפגש הקהילתי הזה אנו מחזקים כלכלה אחרת (כלכלת מתנות שאינן תלויות בשווקי המסחר), שמגיעה מתוך רצון ליצור אלטרנטיבה לתרבות הצריכה האינטנסיבית שאנו חווים כיום. מעגל מתנות מתחיל בכך במפגש אנושי קודם כל, כשהשלב הבא הוא הבעת הצרכים שלהם: חומריים, רוחניים, לימודיים, חברתיים, וכו' (החל מסיר בישול, קמין, בייבי-סיטר, עזרה בקניות, שיעורי-עזר, עזרה במכונאות, בטכנולוגיות, טיפולים, חברה לטיולים, ועד התעמלות, יוגה, ניקיון, עריכה, יעוץ ועוד…). אחרים יכולים להציע לעזור להם. העזרה מוצעת כהענקת מתנה. לא מדובר בברטר או החלפת שירותים.

מי יכול לבוא?

כל מי שרוצה לתת ו/או לקבל. יש שאיפה שבכל מפגש יבואו עוד ועוד אנשים שונים ואנשים חדשים יצטרפו למעגל. לאנשים שונים יש מתנות שונות ואפשרות לתת מענה רחב יותר לצרכים השונים.

למה אנחנו אוהבים את זה?

• קודם כל בגלל המפגש האנושי הקהילתי, והתחושה הקסומה שהכל יכול להתגשם דרך המעגל. הייתי במעגל בו נשים הביעו את רצונן לזוגיות, ומישהי אף ביקשה גבר לאבהות, מישהי ביקשה רכב, ועוד ועוד. וכבר יצא לי לראות במעגל שמישהו קיבל עזרה בקניות למשך כמה חודשים, מישהי קיבלה ספר שחיפשה אחריו במשך המון זמן, ומישהי קיבלה עזרה בבישולים לתקופה ארוכה, ובנוסף ניתנו גם כל מיני מכשירים, סדנאות וטיפולים. בקיצור, התחושה המופלאה שכמעט לכל צורך שעולה לנו יש מענה במעגל, והמענה מגיע דרך אנשים שחיים בסמוך לנו, באותה קהילה, באותו יישוב, באותה שכונה ולפעמים גם באותו רחוב. השפע קיים וחוגג.
• הרבה משאלות מתגשמות דרך המעגל, לא רק ללא עלות כלכלית, אלא גם ללא צורך לתת בתמורה. 100% מתנה מהלב. 100% נתינה וקבלה.
• הנתינה במעגל מתנות היא ארוכת טווח. אם איציק נותנת לאפרת ואפרת נותנת לשמוליק, הרי שאיציק גם נתן לשמוליק.
• יצירת קשרים חדשים בתוך היישוב בו אני גרה, ובקהילה בה אני חיה. המעגל גורם לנו לעשות דברים יחד.
• כשאני מחזיקה בחפץ שאין לו שימוש, אני לא מכבדת את מהותו, שהרי מה שקיים בעולם, ראוי להתממש.
• הנתינה גורמת לי להרגיש ראויה, שלמה וטובה. אני שואפת לא להשתמש בה כאסטרטגיה לקבל דרכה משהו, אלא כדרך חיים, בצורה ספונטנית הנובעת מהלב.
• אני כמובן יכולה לתת ולקבל רק עם/למי שמתאים לי. כשאני מקבלת, אני מאפשרת לאחרים לעזור לי כשאני בנתינה, אני בתחושה שיש לי, וכך השפע חוזר אלי כמו בומרנג. לתת זה כיף.
• המעגל מאפשר לי לראות את הטוב והחיובי בבני האדם החולקים איתי את המעגל ובכל מחזיר לי את האמון באנושות.
• המעגל גם משרת מחקר עצמי אודות שאלות מהותיות ביותר, כמו: מה הם הצרכים האמיתיים שלי? איזה דברים אני לא צריכה יותר ואני יכולה לשחרר לטובת מי שצריך אותם יותר? איזה קשרים חדשים נוצרים דרך המעגל הזה? ובמפגש שאחרי המעגל? לאן המעגל הזה לוקח אותי ואת יכולת הנתינה והקבלה שלי? איזה מתנות יש לי לתת לעולם?

אז איך עושים את זה?

1. מוצאים מקום מתאים, מגדירים תאריך ושעה, ומתחילים לפרסם בקהילה מסביב. המעגל לא חייב להיות גדול בהתחלה. כדאי שתהיה שאיפה למפגשים קבועים (פעם בשבועיים, פעם בחודש) ושאיפה לצמוח ולהגדיל את כמות הבאים למעגל, בצורה איטית ויציבה. הכוונה היא לחשוף את המעגל לכמה שיותר אנשים ולהפיץ אותו גם ליישובים/שכונות נוספות.
2. מבקשים מכל אחד ואחת שמתכוונים להגיע להכין רשימה של דברים שהם רוצים לתת ורשימה של דברים שהן רוצות לקבל.
3. נפגשים, זה קורה, תה, קפה ונישנושים.
4. רצוי לפתוח במשחק פתיחה קליל לשבירת הקרח.
5. סבב שמות ומה נשמע או אפילו אמירת תודה על משהו (במעגלים הבאים אפשר לומר תודה על משהו שקרה בעקבות המעגל הקודם). רוח ההודיה והלב הפתוח היא רוח חיובית וחזקה שמלווה והכרחית ליצירת מעגל פורה.
6. הסבב הבא הוא סבב שבו כל אחת אומרת מה היא הייתה רוצה לקבל. מי שיש לו לתת את הדבק המבוקש, מרים את ידו ואומר את שמו. כל אחת רושמת לעצמה את השמות של מי שרוצה לתת לה. גם מי שיש לה רעיון או חיבור לעשות מוזמנת להרים את היד. אפשר לבקש הכל במעגל. לפעמים תקבלו ולפעמים לא. תעיזו לבקש ולא תתאכזבו.
7. היאן של היאנג – סבב נוסף בו כל אחד מציג את מה שהוא רוצה לתת. גם פה, כל אחת אחראית לרשום לעצמה את הפרטים.
8. זמן מינגלינג, זמן בו המשתתפים מוזמנים להחליף ביניהם פרטים ולקבוע מתי יפגשו להחלפת המתנות.

מה עוד?

• המעגל לוקח בין שעה לשלוש שעות. יותר מזה כבר עלול להיות יותר מידי.
• רצוי להעביר רשימת קשר ולהפיץ אותה אחר-כך בין יושבי המעגל. קורה לא פעם שמישהו נזכר במתנה או צורך רלוונטי לאחר המעגל ורשימת הקשר עשויה להניב חיבורים של אחרי המעגל.
• רצוי למנות אדם שיכתוב פרוטוקול תוך כדי המעגל ויפיץ אותו יחד עם רשימת הקשר. הפרוטוקול יכיל בין השאר את המתנות ובקשות שנאמרו במעגל ובכך יהיה ניתן להמשיך להדהד את המעגל גם אל מעבר למפגש הפיזי
• כדאי להביא דפים וכלי כתיבה.
• המעגל זקוק למישהו שינחה אותו, שיאפשר אותו. האחריות של המנחה היא להגיד מה הולך להיות, לשמור על הזמנים, לשים לב שאנשים מדברים בצורה ממוקדת, להנחות אנשים להקשבה, ליצור מרחב שבו יש אווירה טובה ומאפשרת, ולהיות רגיש לאווירה במעגל. בכל מעגל יכול להיות מנחה אחר.

ואיך הופכים אותו ליציב וקבוע?

מקור: אתר Sharable

כבר בסוף המעגל, לפני זמן המינגלינג והקיפולים, קובעים תאריך למעגל הבא ומיידעים את הנוכחים. הם, כמובן, מתבקשים לעזור בהפצה ובהרחבה של באי המעגל. דבר נוסף שכדאי שיתבצע בסוף המעגל – שואלים מי רוצה להנחות את המעגל הבא. זה מדרבן את הקיום שלו. כדאי שהמנחה של המעגל האחרון ילווה את המנחה הבא/ה, או אפילו לייצר מערכת של "מירוץ שליחים" – לכל מעגל יהיו שני מנחים, כשבכל מפגש אחד מהמנחים מתחלף לסירוגין. כך נוצר מצב שכל מנחה מוביל שני מפגשים, ונוצר סוג של זיכרון ארגוני ועקביות יחסית באופי ההנחיה והמעגל.
אפשר כמובן גם לעזור בהפצה של המעגל בכל מיני ערוצים, ובעיקר בעיקר לדבר על זה בכל מיני שיחות ומיפגשים. כשמדברים פייס טו פייס על קסם שכזה, הניצוץ שבעיניים עושה את העבודה

איפה יש? וקישורים חשובים

• קישור למפה עולמית של מעגלי מתנות. שלחתי בקשה להוסיף גם אותנו למפה. מחכה בסבלנות.
• לפי מיטב ידיעתי בארץ מתקיימים כרגע מעגלי מתנות בצורה קבועה בזכרון יעקב ובפרדס חנה. בטבעון המעגל מנמנם את שנת הקיץ שלו.
• באתר רשת מעגלי מתנות תוכלו למצוא מידע רב נוסף על כיצד להקים את המעגל ולמה לצפות ממנו.
• באותו אתר, אם מדגדג לכם בקצה האצבעות להתחיל ממש היום אחרי הצהריים, תוכלו למצוא עוד מדריך מקיף אודות הקמה ותפעול של מעגלי מתנות, כאן.

ובאינטרנט?

אמנם הרעיון של מעגל המתנות נטוע חזק במפגש הפיזי בין האנשים, אך לרשת יש יכולת להגיע לתפוצה רחבה בהרבה, ותמהיל מסויים מאופיו של מעגל המתנות כן מצליח להתממש גם דרך המקלדות והמסכים. למשל, ראו את קבוצת הפייסבוק מתנות טבעון שמונה נכון להיום מעל ל3,000 חברים מטבעון והסביבה. לדעתי, קבוצה שכזו אינה סותרת או מתחרה במעגל מתנות ממשי, אלא דווקא מחזקת ומעצימה אותו. וגם בפני עצמה, היא מקיימת את כל מטרותיו של מעגל המתנות, ומצליחה לקיים כלכלה אחרת בקנה מידה מקומי.

לסיום, סרטון על מעגל מתנות בעיר פארפקס בארה"ב

בהצלחה.

שנת לימודים חדשה בפתח וזו הזדמנות לצור מחברת שונה, ובאותה הזדמנות להשתמש בכל אותם דפים ריקים ומיותמים ממחברות של שנה שעברה.

ראשית תולשים/גוזרים מתוך המחברת הישנה את הדפים שבהם לא השתמשנו, כמובן שאפשר לצרף דפים ממספר מחברות, לערב בין שורות, משבצות וחלקות, על פי הצורך, ועל פי המטרה של המחברת החדשה.
אני השתמשתי בדפים שתלשתי ממחברת ישנה של חברת סלולר ידועה. התאמתי בעזרת סכין חיתוך את גודל הדפים כך שהלוגו נחתך החוצה.

תלישת הדפים והתאמת הגודל

בחרתי ככריכה דף מתוך אטלס ישן. אפשר כמובן לבחור ככל העולה בדעתנו: קרטון, קרטון גלי, צילום, נייר חום, וכדומה. רצוי, במידה ובוחרים בנייר דק ככריכה, להדביק אותו לבריסטול (זה יכול להיות חוצץ ישן). מתאימים את גודל הכריכה לגודל הדפים פלוס מספר מלימטרים (נניח שגודל הדף 10X10 ס"מ אז הכריכה תהיה 10.3X10.3). יוצרים שני דפי כריכה.

התאמת הכריכה לדפי המחברת

לאורך אחד מדפי הכריכה מסמנים בעזרת עפרון צלבים קטנים במרחק של 1 ס"מ זה מזה.

מסמנים בעזרת עפרון צלבים קטנים

מכינים מאותו נייר או אחר רצועה שתשמש כשדרת המחברת (שדרת המחברת זה החלק הצר המחבר בין גב המחברת לחזית). הרצועה תהיה בגובה הכריכה, רוחבה כעובי המחברת + 3 ס"מ.

מכינים מאותו נייר או אחר רצועה שתשמש כשדרת המחברת

כורכים את הדפים בשדרה, ובכריכה כפי שמודגם באיור.

סידור דפים, שדרה וכריכה

קולבים הכל ביחד בעזרת אטבים.

קודחים בזהירות בעזרת מקדח מתכת 2 מ"מ בכל סימון של צלב, כך שהקדח עובר דרך הכריכה השדרה הדפים ושוב שדרה וכריכה אחורית. כדי לצור התנגדות מניחים את האזור שאותו קודחים על פיסת עץ.

קודחים בזהירות בעזרת מקדח מתכת 2 מ"מ בכל סימון של צלב

מבלי לפרק את הכליבות נגשים למלאכת חיבור המחברת. משחילים חוט רקמה במחט, משחילים לחור התחתון. משאירים זנב חוט וחוזרים ומשחילים לחור התחתון מצד השני. עושים תך נוסף זה בחור התחתון.

מכאן ממשיכים לתפור כפי שמתואר בצילום ובאיור, בתך הקרוי תך שן.

בחור האחרון חוזרים על התך כפי שעשינו בחור הראשון. שמים טיפה קטנה של דבק על החוט הכרוך בחור הראשון והאחרון וגוזרים את שארית החוט. פותחים את המחברת ומורחים דבק פלסטי משני צידי השדרה כך שתדבק לכריכה ולדף הראשון.

והנה, המחברת מוכנה.

מקדחה היא כלי עבודה מיתולוגי. ילד תמיד יתרגש מטרקטור (רצוי צהוב), ממכונית מכבי אש, וממקדחה. מבוגרים יזכרו לבומבה צור את פטיש האוויר בתעלת בלאומילך. במשפחתה של אשתי זוכרים את סבא שלמה וה"בור משינקה". אצלי הילדים עומדים בתור כדי לקדוח בעזרת המברגה (קידוח בעץ רך בקוטר קטן ותחת השגחה צמודה שלי, כמובן), או המקדחה הידנית.

על מקדחה ביתית אין הרבה מה לומר. עד 500-600W (ושנים הסתדרתי עם מקדחה חלשה יותר), הדק אלקטרוני, מנגנון רטיטה, וידית אחיזה צידית נוספת – תוכלו לקדוח בכל מה שצריך בבית, והמקדחה תחזיק שנים. פטישון הוא כלי גדול יותר עם מנגנון בוכנה לקידוח בבטון (במקום מנגנון רטט), לי אישית אין כזה, ולדעתי אתם לא צריכים אותו בבית. מקדחה ידנית היא קוריוז, ואצלי משמשת את הילדים ואת הסקרנות שלי. מברגה היא כלי נפלא ויתרונה בין היתר באי-תלות במקור חשמל צמוד. עם זאת היא אינה תחליף למקדחה, ולמרות שכבר קדחתי בקרמיקה עם המברגה שלי, זה לא שימוש מומלץ והבלאי יהיה רב, ויקר לתיקון. על קידוח בבטון בכלל אין מה לדבר.

מקדחה חשמלית עלולה להיות כלי עבודה מסוכן, אצלי אישית היו כמה תאונות קטנות – העפה של המקדחה מהיד, היתקעות מקדח בקוטר גדול, שבירת ראשי מקדח, "ורטיגו" אחרי קידוח אלים מדי בקרמיקה – אל תזלזלו בבטיחות. מלבד לימוד מלאכת הקדיחה והשימוש לידית האחיזה הנוספת (לימוד פיזי, פנים אל פנים, מאדם מיומן, לא "לימוד בהתכתבות"), השתמשו בעת הצורך באוזניות מגן, משקפי מגן ונשמית, שמרו על סביבת עבודה נקיה, שימו לב לא למעוד על כבל החשמל הפרוש, ואם אתם קודחים בקיר, בדקו אילו קווי מים\חשמל\תקשורת נמצאים בו.

ועכשיו בואו נעשה סדר במה שמתחבר לראש המקדחה. הנה מבחר ראשי מקדח, מימין לשמאל: מקדח עץ bradpoint, בו כתפי המקדח בולטות, מקדח "מולטיקאט" אדום בעל שפת קידוח מוקשה ומושחזת, מתאים לקידוח בכל דבר חוץ מבטון ופלדה, מקדח מצופה טיטניום לקידוח במתכות קשות, מקדח וידיה לקידוח בבטון, מקדח ספירלי רגיל, זה הספציפי מיועד למתכות רכות.

מתחילים יסתפקו בסט בסיסי של מקדחי וידיה (לקירות בלוקים ולבטון), וסט מקדחים ספירליים פשוטים או מקדחי עץ, ובו כחמישה קטרים בסיסיים (בתמונה סט מקדחי עץ):

נוח לשמור על הקופסא גם כאשר המקדחים מתבלים ומוחלפים, כך אפשר לשלוף ממקומו כל מקדח לפי הצורך מבלי למדוד מה קוטרו. לפי הצורך בהמשך, ראו במה תצטיידו – מקדחים למתכת, מקדחים יקרים כמו ה"מולטיקאט", וכן קטרים חסרים, ומקדחים מיוחדים כמו אלו המיועדים רק לקרמיקה (עדיין לא ניסיתי אותם, קונה כלים רק לפי הצורך).

לדוגמא, יש לי מקדח וידיה בודד באורך כ- 40 ס"מ (קוטרו 6 או 8 מ"מ, אני אפילו לא זוכר…). הוא נמצא בארגז הכלים לפחות 25 שנה, ולמיטב זכרוני השתמשתי בו בערך פעמיים. בדרך כלל תשלמו פחות פר מקדח אם תקנו סט מקדחים.

מקדחים למתכת הם בד"כ ספירליים ונקראים מקדחי HSS, קובלט, טיטניום וכו', בהתאם לחומר מהם הם מיוצרים או בו הם מצופים. אם אתם קודחים בעץ בעל קשיות סבירה (לא איפאה…), או בפלסטיק, תסתדרו עם כל מקדח ספירלי. קידוח במתכת רכה כמו פליז או אלומיניום, מחייב כבר לקרוא את ההוראות על חבילת המקדחים, וכדי לקדוח בפלדה תצטרכו מקדחי טיטניום מאיכות טובה, ורצוי מאוד גם מקדחת עמוד ושמן קירור.

הנה סט מקדחי "טיטניום" שנקנה בפרוטות באחת הרשתות הגדולות, שימש אותי להנאתי כל עוד נזהרתי במה אני קודח, וראו כעת כמה מקדחים חסרים לאחר שנשברו או נגרסו בעת שעשיתי טובה לשכני וקדחתי בדלת הפלדה בגג הבניין. סט המדורג כל חצי מ"מ הוא מאוד נוח כאשר צריך לדוגמא לקדוח כדי להעביר בורג (שבצידו השני אום) – פשוט מגדילים את הקדח בחצי מ"מ כל פעם עד שהבורג נכנס באופן חלק מצד אחד, ומצד שני אינו חופשי מדי. בכל מקום שאפשר, בורג קודח הוא תחליף טוב וזול אם בכוונתכם לחבר סף או פרופיל לדלת פלדה, חבל לקדוח קדח מוביל ולהרוס את המקדחים שברשותכם. סט מקביל איכותי מתחיל בכ- 150 ₪.

לכל המקדחים שלמעלה קנה עגול, והם מתאימים למקדחה או למברגה עם פוטר. יש מקדחים עם קנה משושה, המתאימים למברגה בלי פוטר או למברגה עם מתאם לביטים.

מקדחי פרפר, הם מקדחים זולים וזמינים, ויש שקעים בעץ שאפשר לעשות רק איתם, אך הם מסוכנים לשימוש. ההסבר הוא כי בעת חדירת המקדח לעץ, הסטה קטנה של הזווית בה אתם מחזיקים את המקדחה, פגיעה בשכבת עץ קשה יותר או הזזה של העובד, עלולים לגרום למקדח להיתקע. אתם "פופאי" ולוחצים בנדיבות על הדק המקדחה, והתוצאה עלולה להיות העפת העובד שעלול לפגוע בכם או באחרים, סיבוב פתאומי של היד שלכם המחזיקה במקדחה, עד שבירת היד, ועוד כהנה צרות. קבעו את העובד, השתמשו בציוד מגן אישי, עבדו לאט ורק עם מקדחה עם הדק אלקטרוני, מאוד מומלץ להשתמש במקדחת עמוד או לפחות במתקן שהופך מקדחה רגילה למקדחת עמוד, ועברו למקדח כוס אם אפשרי. המקדח הימני שייך ל"אוסף" החפצים הלא-שימושיים, והקנה המרובע שלו מתאים למקדחה ידנית בלבד, האמצעי הוא מקדח פרפר סטנדרטי, והשמאלי מתהדר בכתפיים בולטות ובחריץ צבוע כחול, ואמור להיות מהיר יותר.

מקדחי כוס, יש לי סט מחורבן שעלה כמה עשרות ₪, וכפי שניתן לראות אחת הכוסות נגרסה והוחלפה לאחר שהשאלתי את קודמתה לחבר שקדח בתקרת גבס ופגש באחד מפרופילי המתכת. לצרכים שלי – קידוח פתח לתיבת קינון פעם בחודש-חודשיים, זה מספיק. אם אתם רציניים יותר, מחיר סט מקדחי כוס טובים הוא מאות רבות של שקלים. לי כבר נתקע מקדח כוס אם כי במהירות נמוכה – גם פה, מומלץ לקדוח בעזרת מקדחת עמוד, כאשר העובד מקובע לשולחן.

כמנהגנו, נייצר כעת משהו.
הנה כלי מוזר ששמו באנגלית Gimlet, המשמש בנגרות מסורתית להתחלת קידוח חורים כדי שהמקדח לא יחליק, וכן כדי לקדוח במקומות קשים לגישה, לדוגמא בתוך ארונות. הכלי סיקרן אותי גם בשל אופי הייצור שלו, נראה כאילו הוא עשוי מוט מתכת ארוך שנחרטה בו ספירלת המקדח, ולאחר מכן כופף ליצירת ידית האחיזה. היום נהוג לסמן תחילת קידוח בעזרת דוקרן, מסמר או בורג, ובתוך ארונות אפשר לקדוח עם מברגת זווית. קניתי באיביי gimlet כזה, כ- 10 ₪ לחתיכה, ואבקש להעיד כי הכלי אינו שימושי. בתמונה למטה gimlet כזה, ומעליו איזה ניסוי ביתי חצי-אפוי:

שיטוט במגרש גרוטאות וב"אוסף" של א', הניב כמה ראשי מקדח עם קנה ריבועי, המתאימים למקדחה הידנית שברשותי. אחד מהם שקוטרו 5 מ"מ, נתרם למדע בניסיון לייצר מקדח יד. הכוונה היתה לקדוח בידית המטאטא שבתמונה קדחים מדורגים – קדח בן 4 מ"מ לכל העומק, וקדחים רדודים יותר בקוטר 5-7 מ"מ בהתאמה לשינוי מידות חתך קנה המקדח.

נעזרתי בגובלים לקידוח, סחורה סינית זולה:

גובל לקידוח – עוצר את המקדח בנקודה הרצויה

לאחר כמה ניסיונות עדינים, הגיע תור קיבוע המקדח וחבטות בפטיש גומי:

כאן אפשר לראות למה התכוונתי ביצירת ידית א-סימטרית:

וכאן את החיסרון של ידית א-סימטרית, אם מתכונים ממש לקדוח (ולא רק להשתמש בכלי לסימון ולהתחלת קידוח):

לסיכום, ובטרם החלטתי אם להתחיל לנקות, לשייף, לעגל, ואולי לקצר, או בכלל לשחרר את המקדח ולנעוץ אותו עמוק יותר – נראה שהעסק עובד. בניגוד ל- gimlet עליו לא ניתן להפעיל כח, למקדח היד החדש ידית גדולה, ניתן להפעיל מומנט עם כל כף היד, ולדחוף במלוא משקל וכח הזרוע.

במועדון הנוער בישוב בו אני גר, אחת מנשות החינוך שאחראית על מועדון הנוער החדש פרסמה בפייסבוק שהיא מחפשת המלצה לנגר שייתן הצעת מחיר לשולחן בר עבור מועדון הנוער. נגר אני לא, אבל ישר הצעתי שהנערים יגיעו ויבנו את שולחן הבר ביחד איתי בסדנא הקהילתית לקיימות. ההצעה התקבלה עוד לפני שהספקתי ללחוץ אנטר, ותוך כמה ימים קיבלתי את תמונת מבט העל שיצרו מעצבי החלל שעבדו על המועדון.

עיצוב הפנים של החלל

התכנון שלי

בהנתן עיצוב החדר, החלטתי לתכנן שולחן שעומד בהגדרות שנובעות מהעיצוב, קל לבניה כיוון שאת הבניה אעשה לפחות בחלקה עם הנערים, וגם, מכיוון שימוקם במועדון נוער, יהיה מספיק מסיבי וכבד, שיהיה קשה להזיז אותו יותר מדי, או לפרק אותו בקלות מדי. חשוב לומר – כל העץ נקנה כדת וכדין במחסן עצים. זאת לא הבחירה הראשונה שלי, אך כדי לעמוד בשאר הקריטריונים של הפרוייקט היה חשוב לי שלא נתעסק גם בלאסוף עצים מהזבל כדי לבנות את הבר. אין מה לעשות, צריך להתפשר לפעמים.

התכנית שלי

הדבקת המשטח

מאוד קשה ויקר למצוא משטח מעץ מלא ברוחב 50 ס"מ ובאורך 250 ס"מ. במקרים כאלו יש צורך בהדבקה. הטריק היה להשתמש בקורות עץ גלריה בעובי 4 ס"מ ורוחב 12 ס"מ שנחתכו לאורך של 250 ס"מ, ולהדביק 4 כאלו ביחד (שיחד עם הקאנט העבה אף יעברו יחד את ה50 ס"מ רוחב הרצויים). דבק הנגרים נמרח ביד נדיבה על בין חיבורי הזכר והנקבה של כל אחד מהשלבים, וכל המשטח נקלב ביחד עם קליבות ארוכות, כשקליבות קצרות הצמידו את המשטח לשולחן כדי שלא "יקבל בטן" מהלחץ שמופעל על הקורות.

המשטח מהצד

אפשר לראות שלמרות שרציתי שלא תהיה בטן, בכל זאת נוצרה אחת קטנה. את היישור הסופי היה אפשר לעשות עם מקצוע, אבל אין לי, אז פשוט ליטשנו את המשטח לדעת, עד שהוא הגיע למצב מאוזן רצוי מצידו העליון (לאחר סיום הרכבת הקאנט).

הקאנט למשטח

כדי לתת למשטח השולחן תחושה שהוא עבה יותר, ליישר את הבטן וכטיפול אסטטי בפרופיל הרוחב של המשטח שנשאר חשוף עם החיבורים בין הקורות (ראו תמונה אחרונה), בחרתי קורה של 4×7 ובעזרת שולחן הראוטר שלי יצרתי פאזה בעומק של 1.5 ס"מ וברוחב של 4 ס"מ לאורך כל הקורה על אחת הפאות הארוכות שלה , כפי שאפשר לראות בתמונה לעיל.

צילום צד של המגרעת והקאנט נפרדים

צילום צד של המגרעת והקאנט משלימים

את הקאנט הדבקתי למשטח עצמו וחיזקתי עם ברגים 5/60 מלמטה, היכן שאי אפשר לראות אם לא ממש מתכופפים. על הפעולה הזאת חזרתי 4 פעמים, קאנט אחד לכל פאה של המשטח.

אפשר ממש לראות את ההבדל בין החלק המלוטש לחלק הגס

הרגליים

בחרתי להכין את הרגליים מקורות מסיביות של 10×10. כפי שנראה בשרטוט המקדים למעלה הקורות יהיו גם שש רגליים וגם תהיה קורת אמצע עשויה מאותו הפרופיל. הקורות חוברו בשתי וערב (את המידות אפשר להבין מהשרטוט שלמעלה). חיבור הרגליים עצמו נעשה על ידי ברגים ארוכים, 5/90, שהוברגו מהחלק הפנימי של הבר (כך שלא נראה בחוץ) לא לפני שנקדח חור מוביל כדי לוודא שהעץ לא יתפוצץ.

הרגליים ומשטח הבר עליהם מהצד של הברמן

הרגליים ומשטח הבר עליהם מהצד של הלקוחות

צביעה והגנה

כל העץ נצבע בורנית כהה בגימור מט בשתי שכבות. המשטח עצמו טופל גם בשתי שכבות נוספות של יכט ורניש, שעושה את המשטח עמיד בצורה יוצאת דופן. הצבע הכהה הפך את המשטח וגם את כל הבר למשהו עם אופי, עץ שנראה מיושן, שזה עדיף בהרבה מהגוון החיוור של האורן הפיני שהתחלנו איתו.

החיפוי

את החלקים בין הקורות הנושאות של השולחן החלטתי למלא בעץ חיפוי זול, שעם קצת צבע יראה מעולה. את המילוי החלטתי למקם באמצע עומק הקורה כך שנשארות מעין נישות מעניינות, ועץ החיפוי (נוטפדר) יחובר לפינה מעוטרת שנכין במקום, שגם תוכל להסתיר אי דיוקים בניסורים.

את הפינה הכנו על שולחן הראוטר מפרופיל עץ מרובע של 2×2. זה הכלי הכי מסוכן בסדנא כרגע, אז השקעתי תשומת לב יתרה בלדאוג שאף אחד לא מעיף אצבע.

עבודה בזהירות על שולחן הראוטר

החיבור אל רגלי השולחן נעשה כך שהפינה עצמה מופנית כלפי חוץ, לכיוון הלקוחות, כך שהיא מסתירה את החיתוכים הגסים, כאמור.

מדף

כפי שאפשר לראות בשרטוט שלמעלה, תכנון גם מדף לאמצע. אין כאן תמונות מתהליך ההכנה, אבל יש כאן תמונות של המוצר הסופי (גם הן קצת מעפנות, אבל בכל זאת). הרעיון הוא מדף בגובה קורת האמצע, המורכב משתי לוחות 2×20, מחוברים עם כמה פרופילים 4×4 לאורך המדף ומתחתיו. המדף כולו חובר לשולחן עצמו רק ממש בסוף.

המדף נראה במעומעם באמצע הגובה.מבט מהצד של הברמן

הבר מוכן

כמה תמונות של הפרוייקט הסופי בפעולה. אם ישאלו אותי אם אני ממליץ להכנס לפרוייקט כזה של עבודה עם נערים לא מיומנים על פרוייקט בסדר גודל הזה, אגיד שהמרכיב הכי חשוב כאן הוא זמן. כל עוד אין לחץ זה יכול לעבוד כי עושים את הכל לאט. ברגע שלחץ נכנס לבית המלאכה, העבודה נהיית מסוכנת. חשוב לזכור.

מנקים את הבר, רגע לפני תיקוני צבע אחרונים, כבר במקום המיועד

יום ההולדת של אילן משמש ובא וילד בן שלוש זה לא צחוק. החלטנו להכין מתנת יומולדת שתאתגר גם את המימד הפיזי אך עם הרבה חשיבה ויצירה. מפה לשם, דמיינתי איזה משחק הרכבה מעץ מלא שחבר פעם הביא איתו מחו"ל. דמיינתי גם בדידים, כאלו של בית ספר, שאיתם עשינו כל מבנה וטירה אפשרית רק לא חשבון, והחלטתי לשלב ביניהם ולהכפיל את הגודל פי מאה, שיהיה אפשר ממש לבנות עם זה טירה קטנה.

אוקי, היכונו להרבה עבודה.

הפיילוט

כמובן, שלפני שלוקחים פרוייקט כזה גדול צריך לבדוק שהחלום של האבא מתאים גם לילד. אז הכנתי שלוש קוביות ללא צבע משלושת הגדלים הקטנים ושני מחברים, ובחנתי עד כמה אילן מצליח או מתקשה לשחק בזה, מבלי לומר לו שמדובר במתנת יום ההולדת. הפיילוט הראה בגדול שהמשקל לא כבד מדי.  אז בעיקרון מכאן המשכנו הלאה. יחד עם זאת, אני תוהה מה באמת היה משכנע אותי שזאת לא מתנת מתאימה, ובשלב הזה זה כנראה היה צריך להיות ממש קיצוני…

החיתוך

אין לי תמונות טובות של תהליך החיתוך, אז פשוט תדמיינו מסור פנדל שולחני, בעזרתו אני חותך קורה שלמה (אחרי סימונים, כמובן) לחתיכות לפי הגדלים 9 ס"מ (הקובייה הקטנה), 13.5, 18, 22.5, 27, 31.5, 35, 38.5, ואחת עם עשרה חורים בגודל 43 ס"מ. כדאי גם להתחשב בעובי הלהב של המסור כבר כשמסמנים אחרת זה גורר אי דיוקים בגדלי הקוביות (שגם ככה יהיו, אז כדאי לצמצם את הטעות איפה שאפשר)

חיתוך באורכים של 9, 13.5, 18, 22.5 וכן הלאה, בכפולות של 4.5

הסימון

הסימון מתבצע עם סרגל זווית. הקורה, שהפרופיל שלה הוא 90×90 מ"מ, נקראת 100×100 מ"מ (או בקיצור 10×10) אבל אחרי הקצאה היא הופכת להיות בעלת פאה של 9 ס"מ. כך שאמצע רוחב הקורה הוא 4.5 ס"מ. זה גם קבע את הגדלים של הקוביות הבודדות, בגודל של 9×9. בעזרת הסרגל נסמן x בנקודה שבה נקדח חור מאוחר יותר.

סימון שלב א'

סימון שלב ב'

סימון שלב ג'

הקדיחה

קחו בחשבון מראש שיהיה מאוד קשה לקדוח מעל 1000(!) חורים בלי מקדחת עמוד טובה. הקדיחה בעץ אורן לבן שכזה היא קלה סה"כ, אך גם מלוכלכת ומשאירה קצוות אותם יש לנקות מאוחר יותר בשלב הליטוש לקראת הצביעה. עומק של כל חור היה 3.5 ס"מ מכל כיוון. החלטתי שלא לחדור את כל העץ עד הצד השני כי לא רציתי שהמחברים יתקעו בפנים או לחילופין יפלו לצד שני (ראו: מחברים)

קדיחה במקדחת עמוד

הליטוש והניקוי

הליטוש נעשה באמצעות מלטשת רוטטת רגילה, כשברור שזמן רב יכול להחסך אם בנמצא מלטשת סרט שולחנית גדולה. אבל עובדים עם מה שיש. את החורים עצמם צריך לנקות, ואני מצאתי שהכי קל ומהיר (אם כי לא בלי סיכון כלשהו) לעשות זאת עם סכין יפנית חדה שעוברת בזריזות בכל חור ומקום שיש בהם קצוות. לא צריך את הכל, אבל מה שממש מפריע. הקצוות הללו ירדו לאורך הזמן עם ובלי הניקוי, ככל שיכנסו ויצאו יותר מחברים מכל חור.

כל האורכים מוכנים

הצביעה

גם כאן אין לי תמונות טובות של הצביעה עצמה, אבל זה די פשוט כך שאני לא מתרגש. נעזרתי בחבר וקניתי צבעי יסוד (כחול, ירוק, צהוב, אדום, ושחור ולבן) על בסיס מים ידידותיים לסביבה ולילדים, כאלו שמתאימים בפירוש לצעצועי עץ. הצבע עצמו היה אטום, אז באישור איש הצבע בחנות דיללתי כל תערובת ב-50% מים, כי רציתי שישאר המרקם הנראה של העץ. לעיתים הצלחתי במשימה יותר ולעיתים פחות. את הצבעים המגוונים יצרתי מערבובים שונים של צבעי היסוד לכדי צבע חדש, כמו שעושים בגן.

המושב האחורי של האוטו בשלל צבעי הקשת

המחברים (הפינים)

את המחברים הכנתי ממקלות מטאטא אותם נזדקקתי ללטש מעט בהיקף כיוון שהמקדח שלי היה מעט קטן מקוטרו של מקל המטאטא. אורך המחברים הוא 5 ס"מ, כדי שגם אם יכנס במקסימום לתוך חור של קוביה (ראו: קדיחה) עדיין ישארו סנטימטר וחצי שיוכלו להכנס לחור בקוביה שתתווסף.

הפינים (המחברים) המוכנים

הפינים במכשיר הבדיקה

המשחק

אין ספק שזאת עבודה סזיפית לחתוך, לקדוח, ללטש ולצבוע כך-כך הרבה קוביות, אבל התוצאה מרהיבה. בנתיים אנחנו עדיין מתרגלים, אבל אני יכול לומר בפה מלא שאני נהנה לפחות כמו אילן בזמן משחק בקוביות, ולא כי אני הכנתי – פשוט כי אני אוהב לבנות בקוביות, והגודל מוסיף המון.

כך המשחק המתין לאילן בבוקר היומולדת

לא שחסרים לנו כיסאות, אבל אני יושב על כיסא בנוי מלגועץ

יצירה משותפת שנקראת "הרכבת"

הבטחתי בונוס – משחק ליומולדת של חבר

לעיתים גם לימי הולדת של חברים של אילן אנחנו מחליטים להכין משהו. במקרה הזה נלקחו שני קרטונים בגודל מסויים, האחד נצבע בצהוב. על השני צוירו כלי עבודה (בחירה של אילן, לא שלי) ונצבעו יפה. לאחר מכן חתכתי אותם באמצעות סכין יפנית, ונשארו כלים והנגטיב שלהם בקרטון. את שארית הקרטון צבענו בכחול והדבקנו על הקרטון הצהוב. לכלי העבודה עצמה חיברנו בדבק פלסטי ידיות פלסטיק של סיכות נעץ שיחקו את הידיות של משחקי הפאזל המוכרים. ו…טאדם!
פאזל כלי עבודה הום מייד.

פאזל כלי עבודה הום מייד

פיסה של הפאזל

מקווה שנתתי לכם קצת השראה לייצור צעצועים לילדכם בעצמכם,
ואשמח שתשתפו אותם איתנו בתגובות למדריך.

נכון שתמיד רציתם לגדל את הירקות שלכם במרפסת בלי לכלוך בלי פתחי ניקוז וכמעט בלי השקיה (!) וגם שיהיה זול ולא מסובך מידי להרכבה… כן? זה בדיוק מה שחשבתי…

אז אחרי כמה מחזורי גידול מוצלחים קבלו את העציצים ההידרופוניים החדשים במים עמוקים (deep water culture) הסבר מפורט על השיטה ואת הגירסא הקודמת של העציץ ההידרופוני תוכלו לקרוא במדריך הקודם באותו נושא – עציץ הידרופוני בקלי קלות. אז מה נשתנה: הדליים יפים וחומים (והאצות גדלות במערכת ההידרופונית של השכן), העציצים הגדולים יותר של ה-90 מ"מ התגלו כעציצים המוצלחים ביותר. ועוד דבר אחרון, יש ערכה ויש סרטון:

עוד כמה חידודים ודיוקים אחרי שראיתם את הסרטון:

• שימו לב שאתם קודחים את החור לצינור האוויר כמה שיותר גבוה כמעט בקו המכסה.
• חשוב שעציץ עם השתיל יהיה טבול כולו במים עם ס"מ עליון יבש.
• המים ירדו ויתן יגדלו השורשים בהתאם לסוג הצמח ולעונת השנה.
• בגידולים קצרי מועד כמו חסה יש סיכוי טוב שתצטרכו להחליף ולהוסיף מים ודשן רק בסוף הגידול.
• ככל שהמשאבת האוויר תהיה רחוקה יותר מהדליים החיכוך בצינורות יגדל ופחות אוויר יגיע לשורשי הצמחים, מומלץ לתלות את המשאבה בדיוק מעל גובה הדליים וכמה שיותר קרוב.

וסליחה על שגיאות זכר נקבה בהגיית המספרים בסרטון (מזל שאת הבגרות שלי בלשון אני כבר עשיתי

תהנו

לפני זמן הסתיים שיפוצון בחדרי הילדים בניצול מלוא התקציב, ובהתאמה מחדש של אותה דלת שהיתה בין חדרה של הקטנה לבין המרפסת, אך ללא התריס שהיה שם בעבר. בפוסט קודם דיברתי על תריסים חיצוניים, ועל חשיבותם במניעת חדירת קרינת שמש לתוך הבית תוך הפיכת החלון לחממה.

לדלת במידות 1.5/2 מ' הפונה למרפסת קטנה, מוטב להתאים תריס גלילה. יש לנו בדירה תריסי "חבל" במידות כאלו, אבל הם לא מתאימים לכוח פיזי של ילדה. על תריסים חשמליים כבר חיוויתי את דעתי בפוסט קודם, הם לא שווים את אלפי השקלים שמבקשים עבורם, שלא לדבר על עלות התיקונים התכופים. תריס פתיחה (זוג כנפיים על צירים), אי אפשר כיוון שהמרפסת קטנה מדי, ונותרנו עם דלתות הזזה. ביז'ו חושב שהוא מבין בנגרות, ויצאנו להרפתקה.

ידידי מ. היה פעם נגר בנין, לפני עשרות שנים כאשר דירה מקבלן נמסרה עם חלונות ודלתות עץ. כלים לעבודה כזו כבר אין לכל נגר, אבל לאחר חיפוש מתיש נמצא נגר שיארח אותו לעבודה על מין שילוב של מסור שרשרת ומקדחת עמוד, לקידוח השקעים ("גרז") למחברים המאוד יציבים שהתעקשתי עליהם:

מכונה מוזרה – שילוב של מסור שרשרת ומקדחת עמוד, לקידוח שקעים למחברים (גרז)

במחסן העצים שגיתי בהחלטתי לקנות את האורן הזול ביותר, מבלי לבדוק את רמת היובש של הקורות, ועוד כאשר הניסור והקידוח נעשו בתקופת החמסינים באביב. התוצאה היתה עיוות של המסגרות, אך בל נקדים את המאוחר. הנה אחסון בעמידה לאחר הניסור והקידוח, עוד חשוד בעיוות שהתקבל:

שקעים למחברים – גרז

בהמשך ניסר מ. את התקעים ("סין") אצלו בנגריה על מסור שולחן (קרייזיק), בהתאמה לשקעים כפי שנקדחו בפועל. חדי העין ישמו לב לחוסר סימטריה במיקום התקע בחתך (אל דאגה, זה מתאים למיקום השקעים שנקדחו):

התקעים (סין) למחברים, נעשו על מסור שולחן (קרייזיק)

על הדרך אחת הקורות התגלתה כעבה מדי, כורסמה ע"י הקרייזיק ויושרה בהמשך ע"י מלטשת טרקטור:

לאחר הניסור על הקרייזיק, יישור כמה נקודות על הסין בעזרת מפסלת. באופן דומה, סיתות כמה נקודות על הגרזים.

מנפלאות הקרייזיק, 110 שלבי תריס נוסרו למידה בכמה דקות. והנה כל העסק לאחר ההובלה הביתה במכונית המשפחתית, סטייל האריזות השטוחות של איקאה. מימין למטה הסרגלים שקובעים את שיפוע שלבי התריס, אשר נוסרו לאורך (הפרופיל הקנוי מגיע ברוחב כפול של שני סרגלים גב אל גב, הניסור לאורך מחייב מסור שולחן בשל הדיוק הנדרש):

הרכבה יבשה של המסגרות. הפעלת כח נקודתית על קורה אחת לקבלת הזזה קטנה, הזזת הכליבה מקורה לקורה וחוזר חלילה:

… גילתה פיתול של המסגרות, בין 1 ל- 1.5 ס"מ, ובעקבותיו צורך בהחלפת המסילות. התכנון היה להניח על הרצפה מסילת של ויטרינת אלומיניום, לשקע בכנף גלגלים תואמים, ולהוסיף מסילה עליונה מאלומיניום עם גובלים או מברשות. בעקבות הפיתול (והתייעצות עם חברי קהילת נגרות ואמנויות בעץ, אשר בישרו לי כי עץ האורן ימשיך ויעבוד לכאן ולכאן), עברתי למסילה עליונה עליה תשב על כנף עם שני גלגלים, כאשר למטה ברצפה פרופיל מנחה הנוגע בכנף בנקודה אחת בלבד. מערכת כזו גמישה וסלחנית יותר לשינויי מידות העץ.
בדרך פורקו המסגרות (בעזרת אותה כליבה שהורכבה הפוך, ובאופן נפלא מאפשרת לשחרר את המחברים מ"מ אחרי מ"מ), אפשר גם עם פטיש גומי (רצוי בתיווך קרש לפיזור החבטה). הפירוק נעשה לבדיקה שמא סדר ההרכבה, או החלפת חלקים בין המסגרות, יסייע להקטנת הפיתול:

הנה המסגרת מורכבת, על הרצפה סרגל חריצים וכמה משלבי התריס.

קידוח חורים מובילים להברגת המתלה:

והרכבת המתלה:

מיקום המתלים נבחר בפישוק המירבי האפשרי, למען נסיעה חלקה של התריס, ועם זאת תוך הימנעות מכרסום בend grain של הקורה האנכית, למען חוזקו המכני של המחבר.
מסילה באורך 3 מ', לא מומלץ להוביל במכונית המשפחתית. כהן מהטמבוריה השכונתית נחלץ לסייע. הזמנתי דרכו את המסילה והגלגלים, והלכתי ברחוב עם מסילה על הכתף, כמו איזה צייד. המסילה נתלתה על הקיר עם שני ברגים לניסיון:

כאן התברר כי מסגרת אשר בהנחה על הרצפה מעוותת ב- 1-1.5 ס"מ, בתליה כאשר משקלה העצמי אינו מסייע ליישר אותה – כבר מעוותת ב-3-5 ס"מ, ואי-אפשר להשתמש בה לדלת הזזה. איציק מקהילת נגרות בונה תפאורות לפרנסתו, ובעצתו בוצעה הדבקת המסגרות תוך הרטבה, ופיתול בכוח לכיוון השני. משמאל הספה בסלון שלנו שגויסה לתפקיד משקולת. לאחר שני לילות עם קרשים וכליבות באמצע הסלון, התברר כי רק אחת הכנפיים יושרה באופן סביר. נסעתי לכשבועיים, ואחרי שחזרתי בדקתי שוב – ושוב היו שתי הכנפיים עקומות.

פה כבר התברר שצריך להחליף את מסגרות הדלתות, הן נוסרו והעץ אוחסן לשימוש חוזר בפרויקט שיוכל להיות סלחני יותר כלפי קורות עקומות – רגלי שולחן הנגרות עליו אכתוב בנפרד.

ופה נשאיר אתכם במתח. בפרק הבא יסופר איך יצאתי מהברוך.

החורף רשמית כאן ביער המאכל בקדרון!
איזו התרגשות. הכל צומח והלימנים מלאים

בחורף הזה (החורף החמישי של היער….) התחלנו ליישם את שיטת ה- chop & drop או בתרגום לעברית – גזום ושמוט

בשיטה זו עצי החלוץ (אצלנו צחר, ינבוט העץ, מכנף נאה וסיסם הודי) נגזמים, חלקם בצורה מאסיבית וחלקם פחות. למעשה שתלנו את עצי החלוץ בצפיפות גבוהה מתוך ידיעה שבבוא הזמן נדלל אותם, לפי גישת העבודה עם דפוס הסוקצסיה.

שלושה עצי ינבוט שכבר צפופים מידי. האמצעי ייכרת וכך יווצר מרחב מוצל ופתוח ביניהם

• הרמת נוף של עצים (במקרה הצורך) 
• העשרת האדמה בחנקן ובחומר אורגני –  כשעץ עובר גיזום הוא משיל חלק מבית השורשים שלו.
• יצירת חיפוי חנקני לעצי הפרי
• אפשור של מעבר אור לעצי הפרי.

מצד ימין יש רימון קטן ומשמאלו צחר לפני גיזום

מצד שמאל, צחר לאחר תספורת, אל תדאגו הוא מתחדש מאוד מהר.

אחרי הגיזום ניתן להפריד את הגזם לענפים עבים, שיכולים לשמש לבניה או לבערה ואת הענפים הדקים והעלים אנו גוזמים לחתיכות יותר קטנות (זה כמו לעזור ליער "ללעוס" :)) ומפזרים כחיפוי מסביב לעצי הפרי. כמובן שאם יש מרסקת גזם קטנה זה יכול ממש לייעל את העבודה, למרות שיש יתרונות בחומר אורגני גס: הוא יוצר בית גידול מאוורר ומתפרק לאורך יותר זמן.

ענף של סיסם הודי

אותו הענף לאחר גיזום הענפים הקטנים יכול לשמש עכשיו למטרות שונות.

עצי החלוץ ששתלנו מתחדשים אחרי הגיזום, גם אם הוא מאוד מאסיבי, ומייצרים סנדות ישרות. זו למעשה שיטה לייצור עץ לבנייה שנקראת coppicing ואתם מוזמנים לקרוא עליה עוד כאן. אם החתכים שנוצרים בגיזום גדולים, נמרח על מקום החיתוך אפר או משחה לאיחוי, וכמובן יש להשתדל לעשות חיתוכים נקיים וקרובים לעין.

תזמון ה-C&D

אנחנו חושבים שהתקופה המתאימה לפעולה זו היא בסתיו המוקדם או באביב, מכיוון שבאמצע החורף גיזום מאסיבי של עצים שעלולים להיות רגישים לקור יכול לגרום להם נזק ולפגוע ביציבות שלהם בהתמודדות עם רוחות חזקות וסחף קרקע. באביב הגיזום יכול להוביל לצימוח נמרץ ואם נגזום את עצי החלוץ בגובה הראש הם כבר יוכלו לגדול ולהצל מחדש בשמש הקיץ הקופחת. אנחנו עדיין בוחנים את הנושא.

פעולת ה-Chop&Drop הופכת אט אט להיות פעילות מרכזית ביער, מכיוון שיש לה כל כך הרבה פונקציות! אגב – לפעולה זו טוב כל גזם שהוא! לא רק עצים ושיחים קושרי חנקן. זה אומר שאת כל הגזם והעלים והדשא הקצוץ תשאירו בשטח. זה רק יעשה טוב לאדמה…

אז שיהיה חורף נעים,
may the forest be with you

רגע לפני שאספר על איך ומה גרם לי לחשוב ולהניע מהלך של הפיכת גן ילדים לגן שפועל ברובו המוחלט בטבע במרחב הפתוח אני צריך רגע להתעכב ולספר מעט על מה הביא אותי לכך…

זה החל לפני כשמונה שנים אחרי שבמשך כמה שנים הייתי בתהליך של ריפוי אישי מכל מיני חוליים שסבלתי מהם, התהליך המשמעותי של הריפוי החל כשלראשונה גיליתי במהלך טיול בספרד שבו זכיתי להגיע לאיזור שבו אנשים חיים במערות ששיפצו והזדמן לי להצטרף לצורת חיים זו למספר חודשים ובהם התחלתי לגלות את כוחו של המרחב וכוחה של הפשטות עבורי בתהליך הריפוי שלי, אחרי כמה חודשים שבהם חייתי חיים מאד פשוטים במערות ההן בספרד חזרתי לארץ והתחלתי לחפש היכן אני יכול לקיים את צורת החיים המיטיבה הזו כאן בישראל. לאחר תקופת חיפוש של כשנה הגעתי לכליל ושם התאפשר לי לחיות באוהל, לעבוד בחקלאות בשדה קטן ובמקביל לעשות את הקורס של ארגון "שומרי הגן".

השנים הללו שבהם חייתי בקרבה גדולה לאדמה היוו נדבך משמעותי מאד עבור הדרך שלי ועבור מה שאספר בהמשך על הקמת הגן, בשנים אלו גיליתי על בשרי עד כמה יש למרחב הפתוח יכולת עמוקה להעביר אותנו תהליכים משמעותיים ועד כמה התרבות שלנו באיך שהיא בנויה לא מזמנת סוג כזה של תהליכים באופן טבעי ופשוט. מספר שנים של חיים באוהל ובמקביל הלימודים בשומרי הגן הובילו אותי למצפה רמון בידיעה שהמתנה אותה אני מעוניין להעניק לעולם היא לאפשר לאנשים (מבוגרים או ילדים) מפגש בלתי אמצעי עם הטבע, עם החיים. בתחילת דרכי במצפה רמון הפעלתי חוגי טבע בגני הילדים ביישוב אך כעבור חודש של עבודה בתחום פנו אלי מאחד הגנים ושאלו האם אני יכול להיכנס כגנן משלים בגן לשלושה ימים בשבוע משום שאחת הגננות נכנסה לשמירת הריון. הנושא עניין אותי ועבודה עם ילדים תמיד הייתה חלק מחיי והחלטתי שאני מוכן לנסות באם יהיה לי ליווי כלשהו לעבודה.

כבר בראיון העבודה הראשון שאלתי את ההורים מדוע שלא נקיים את הגן בחוץ וציינתי בפניהם עד כמה אני חושב שזה משמעותי עבור הילדים להיות במפגש ישיר עם החיים. הרעיון נראה להורים נכון אך הגיבו בספקנות משום שמדובר בגן של משרד החינוך ולכן הציעו לי שפשוט אתחיל במבנה ומשם נראה. במהלך אותה השנה בכל פעם שהתאפשר לי דאגתי להוציא את הילדים החוצה לטיולים קצרים ודיברתי שוב ושוב עם ההורים על הערך הרב שאני רואה בכך שהילדים יבלו בחוץ, בטבע.

לקראת פסח של אותה השנה קיבלתי טלפון מחברה שהמליצה לי לדבר עם מכר שלה שביקר בגן בדנמרק שמתנהל בחוץ, יצרתי איתו קשר והוא אכן סיפר לי על יום אחד לפני כשש שנים שבו ביקר בגן שהילדים אכן מגיעים ליער ומחכה תה על המדורה ושהיום-יום מתנהל ביער, זה היה נשמע עבורי כמו חלום וביקשתי ממנו עזרה ביצירת קשר איתם, "לצערי", הוא אמר "אין לי שום פרטים שלהם וזה היה לפני הרבה שנים אך אולי שווה שתנסה לרשום בגוגל forest kindergarten או משהו, אולי יצא לך משהו". עשיתי כדבריו, נכנסתי הביתה ורשמתי בגוגל ולהפתעתי הרבה והמרגשת מאד גיליתי שאני לא לבד בעולם כלל וכלל. הסתבר לי שישנם אלפי גנים ברחבי העולם שפועלים בדרך הזו ושזה ממש זרם שהתפתח נחקר וצולם רבות בשלושים השנים האחרונות ורק אני (ורובנו כאן בארץ) לא ידעתי. כמובן שההתרגשות הייתה גדולה מאד ודאגתי להפנות את הורי הגן לסרטונים שקיימים ברשת של הגנים הללו.

באסיפת ההורים הקרובה שבה נתבקשתי לקחת על עצמי את ניהול הגן לשנה הבאה (כי הגננת הראשית יצאה לחופשת לידה…) דיברתי על כך שלמעשה אני חלק מזרם שלא ידעתי על קיומו, הסברתי את הרציונל שעומד מאחורי הדברים וקיבלתי את אישורם של ההורים להתחיל ללכת לחפש אנשי צוות שמעוניינים ללכת את הדרך הזו ולצאת לדרך.

שוטפים כלים

באותו הקיץ יצרתי קשר עם גננת בגרמניה שעובדת בגן כזה וביקשתי להגיע לראות, היא ארגנה עבורי סיור של ארבעה ימים בארבעה גנים שונים שעובדים בשיטה זו, גן יער אנתרופוסופי, גן יער דמוקרטי ועוד.
בסיור הזה למדתי המון על איך זה מתנהל, מבחינת הסדר ומבחינה לוגיסטית וכן מעוד הרבה בחינות וכשחזרתי לארץ הכנתי מצגת (שבזמנו נראתה לי יפה…) ופניתי למפקחת על הגנים מטעם משרד החינוך במחוז שלי, היא נתנה את אישורה להתחיל עם יום אחד מלא בחורשה ועוד יומיים כמעט מלאים, במהלך אותה השנה אחרי שעברנו את החורף הראשון (ואחרי שנסעתי שוב לגרמניה על מנת לראות את הילדים משחקים במינוס חמש מעלות בשלג ולקבל קצת פרופורציות על מה זה חורף) כבר העברנו את הפעילות לשלושה ימים מלאים בשבוע, בסוף אותה שנה ואחרי תהליך ממושך מצאתי את עצמי עומד ומסביר בפני וועדה של משרד החינוך על הרעיון והגן התקבל כגן ניסויי. אחרי שהתנהלנו במשך כשנתיים בניסוי ובמהלכם העברנו את הפעילות שלנו לארבעה ימים מלאים המתנהלים בטבע הגן סיים את הניסוי בהצלחה ולמעשה התקבל כמודל להפצה…

אז מה זה בעצם גן יער?

גן יער הוא גן ילדים שהפעילות בו מתנהלת בחוץ. סדר היום, דומה לסדר היום של גן במבנה והתכנים שלו יכולים להיות זהים אך כמובן שהם מגיעים עם זיקה לעובדה שאנחנו נמצאים בטבע. המודל התחיל בסקנדינביה לפני כ- 30 שנים, מאז נפוץ ברחבי העולם באירופה, בארה"ב, באוסטרליה, וכמובן גן היער המדברי במצפה רמון …

סדר היום בגן

8:00-8:45 – הגעה: הילדים מגיעים. בזמן ההגעה אנחנו מכינים יחד ארוחת בוקר שכוללת: הכנת בצק, טחינה, וירקות. הדלקת האש והכנת פיתות על הסאג', במקביל ברחבי החורשה ישנה מחצלת ועליה מעט ספרים וקוביות עץ קטנות למי שאינו מעוניין להיות שותף בהכנת ארוחת הבוקר. בסיום ההכנה הילדים שוטפים ידיים.

9:30 – מפגש: מתיישבים למפגש בוקר. הנושאים יכולים להיות מאד מגוונים אך כמובן עם התייחסות לתחומי הליבה של משרד החינוך . עונות שנה וחגים. אנחנו מחברים את הנושא להיותנו בטבע. לדוגמא – בימים אלו: הסתיו, והתחושה החיה של העונה המתחלפת. נושא שמחבר אותנו לעונה המתחלפת הוא מחסות לחורף ולכן אנחנו לומדים ומספרים סיפורים הקשורים בתופעות הטבע של העונה הנוכחית, חוקרים עם הילדים מחילות שונות ובונים היחד איתם מחסה במשך התקופה.

9:45 – ארוחת בוקר – ארוחת הבוקר מתחיל ה עם שיר ברכה קצר ואז כל ילד מקבל לידיו פיתה (שהכנו) עם טחינה וירקות.

10:15 - זמן בחירה/משחק חצר. בזמן זה אני מבקש מהצוות להניח לילדים ליצור משחק משלהם, בלי התערבות מבוגר למשך של כחצי שעה.

11:00 – זמן לעשייה – זה השלב ביום שאנחנו כצוות יכולים לגשת ולהחיל להזמין ילדים לבוא ולעשות איתנו דברים הקשורים בעונה בחג או בכל נושא אחר שאנחנו מעונינים להעביר, למשל, בניית מחסות.
במקביל קיימת פינה אחת קבועה ביום והיא שטיפת הכלים ביחד עם הילדים בשלוש גיגיות, אחת עם מים וסבון ושתיים אחרות עם מים נקיים, את הכלים נניח לייבוש על משטח אבנים שיצרנו עם הילדים.

13:00 אוכלים פרי ומפגש סיכום יום. בתום המפגש ילדי הצהרון עולים ברגל לצהרון, את שאר הילדים באים ההורים לאסוף מהחורשה.

למה גן יער?

אשתף כאן כמה מהנקודות המשמעותיות עבורי ללמה חשוב לצאת ליער עם הילדים:

1. נוסעים באוטובוס

   אין צעצועים – יש כלי עבודה: הרציונל שעומד מאחורי העניין הוא להוציא את הילדים מאזור הנוחות שאליו הם רגילים שבו הכל מובנה ומוכן לקראתם, אין את פינת הבית או את פינת הרופא שילדים כל כך רגילים אליה ועל פניו זה משאיר אותם בתוך ריק מסוים שמאפשר להם ליצור את המשחק החופשי שלהם מתוך עולמם הפנימי והמלא בדמיון ולא מקבע אותם אל תוך תבניות מאד ברורות של בית וקופת חולים. העניין עם כלי העבודה מגיע על מנת לתת להם כלים בסיסיים אך מספיק מופשטים שאיתם יוכלו לגבות את עולמם הפנימי הרווי בדמיון ולא לקבע אותם אל תוך משחק מסוג מסוים.

2. קרקע לא ישרה – טיפוס על עצים: בכל גן מומלץ שתהיה קורה או משהו דומה ללכת עליו על מנת לאפשר לילד לפתח שיווי משקל מתוך הבנה ששיווי משקל והיכולת של הילד לאזן את עצמו ברמה הפיזית משפיעה גם ברמה הפנימית על התפתחות הילד ומפעילה אצלו גם מערכות כמו מערכת העצבים ולא רק את מערכת השרירים, כשאנחנו נמצאים בחוץ והולכים על קרקע לא מיושרת ומטפסים על עצים המערכות האלה עובדות שעות נוספות בלי שנשים את תשומת ליבנו על העניין.
3. מרחב נשימה ומרחב לפעילות – המרחב הטבעי הפנוי מעומס של גירויים מאפשר לילדים את המקום להיכנס עמוק יותר לתוך העשייה שבה הם נמצאים, בין אם זה פעילות יצירה, גילוף, ניסור או פשוט משחקי דמיון. תוצר לוואי שחשוב להדגיש שקורה הוא שגם הצוות נהיה הרבה יותר פנוי משום שהוא לא עסוק בלהפעיל את הילדים אלא הוא נמצא שם על מנת לתמוך בעשייה שלהם, הפניות של הצוות מאפשרת כניסה לרבדים עמוקים יותר של עשייה ולמלאכות מורכבות יותר אשר על מנת ללמד אותם יש צורך בפניות הן מצד הצוות והן מצד הילדים העוסקים במלאכה, דבר נוסף וחשוב לאין שיעור הוא הפניות להיות באמת קשוב לצרכיו של הילד.
4. כושר גופני ובריאות כללית פיזית ונפשית – כבר בשלב זה של השנה אפשר לראות איך הכושר הגופני והיכולות המוטוריות הקשורות בהליכה על משטחים לא מיושרים השתפרה לאין שיעור. הילדים מהר מאד מגיעים למצב שבו הם מצליחים לגמוע מרחקים אשר לפני חמישה חודשים היו נראים קשים מדי עבורם, מבחינת הבריאות הכללית מחקרים על גנים דומים אשר פועלים כבר למעלה מעשרים שנה ברחבי העולם מראים שהילדים בגנים מהסוג הזה חולים פחות מגנים אשר מתקיימים במבנה וזה משום שהם נושמים אויר נקי יותר מאשר האויר שנמצא בחלל סגור. דברים דומים נכתבו במחקרים בנושא הבריאות הנפשית של הילדים.
5. התמודדות עם פחדים – מאז התחלנו במהלך לפני כחצי שנה מצאנו את עצמינו מלווים ילדים בפחדים אמיתיים שעלו להם מתוך השהייה בחוץ, כמו פחד גבהים או הפחד מלהתלכלך. יש תחושה מאד חזקה של העצמה שאנחנו נפגשים איתה בכל פעם שפחד כזה עולה ואנחנו מלווים את הילד דרכו.
6. תחושות הצלחה והעצמה – המפגש של הילדים עם הצרכים הבסיסיים של החיים כמו הכנת אוכל או הבאת ציוד, התמודדות עם מזג אויר משתנה, הליכה באזורים יותר מאתגרים שמפגישים את הילד באופן יומיומי עם הצורך להתמודד ומתוך ההתמודדות לגדול. כשאנחנו נמצאים בחוץ האתגרים נמצאים איתנו כל הזמן, מה שמאפשר לילד לפגוש כל הזמן את גבולות היכולת שלו ולאט לאט, בקצב שלו, להצליח להרחיב אותם. אפשר לראות את זה בבירור כשילד מנסה לטפס על עץ ללא הצלחה ומבקש עזרה, אני אעדיף לא להרים אותו אל מקום שממנו לא ידע לרדת אלא לתת לו את הזמן להתמודד עם הקושי, ופעם אחרי פעם רואים שלבסוף, די מהר כולם מצליחים ועם ההצלחה מגיעה תחושת הצלחה מרגשת.

7. אמרנו רגוע

   זמן לעצמם – בהמשך למה שנאמר קודם לכן על היתרונות של המרחב הפתוח ראוי לציין שלילדים יש גם יותר זמן והזדמנות להיות עם עצמם ולזהות את האינדיבידואל שלהם, ביחד עם זה יש להם גם יותר מרחב ושקט למשחקים קבוצתיים במרחב הפתוח, דבר המאפשר עומק באינטראקציה החברתית מתוך פיתוח יכולות חברתיות.

8. ילדים וגננים לומדים לסמוך אחד על השני יותר – למעשה כשאנחנו נמצאים בחוץ אנחנו נמצאים במרחב נייטרלי אשר לא נבנה במיוחד עבור הילדים או במיוחד עבור המבוגרים, אנחנו למעשה נמצאים באותה סירה ביחד איתם. על מנת שנוכל להכין אוכל אנחנו כולנו צריכים להתגייס לאסוף עצים לטובת המדורה, ואנחנו כולנו נדרשים לסחוב את הציוד אשר ישמש אותנו לעשיה, וכשיורד גשם, כשחם או כשיש רוח, אנחנו כולנו מתמודדים עם אותו המצב. הדבר הזה מחייב ומתוך כך גם יוצר ומאפשר הזדמנות לכולנו להיות בחוויה שאנחנו סומכים אחד על השני יותר ואנחנו שבט אחד שמתמודד ביחד עם הקשיים שעולים. זהו דבר מאד לא טריווילי בתרבות של ימינו שבה המבוגר מוצא את עצמו בשירות הילדים ומתוך כך למעשה גם לוקח מן הילד את האפשרות להיות אחראי על חייו ועל ההתמודדות עם הקשיים .

חשוב לציין שכל מה שנכתב לעיל מבוסס על החוויה האישית שלנו כצוות מתוך המפגש עם הילדים בחוץ בששת החודשים הראשונים מאז שהיוזמה הזו החלה לקרום עור וגידים, וכן שניתן לבסס את כל הדברים הללו במחקרים שנעשו ברחבי העולם בעשרים השנים האחרונות.

כמה קישורים לאתרים רלוונטיים לכל המעוניין
http://www.merrohawke.org/about/mission/
http://cedarsongnatureschool.org/resources-and-links/blogs/

וגם פרטים להתקשרות איתי אם יש עוד שאלות או רצונות אחרים.
e-mail – meltzeron@gmail.com
טלפון – 0544-344571
רון מלצר

הקיץ הזה הביא איתו שלל עצום מהגינה, יותר מ- 500 ק"ג של עגבניות עברו אצלנו במטבח. בהתחלה הכנו מטבוחה, ושלל תבשילי עגבניות, ורוטב עגבניות, וסלט עגבניות ומרק עגבניות. אבל בשלב כלשהו (די מוקדם, האמת) תשוקת השימור שלי התעוררה ודרשה שהשפע הזה יימשך עד החורף. לפני שניגשתי למלאכה שאלתי את גוגל לדעתו וראיתי שיש מעט מידע מפוזר. אז למרות שייבוש עגבניות נראה קצת מובן מאליו, הנחתי שיש עוד ששאלו את עצמן מה לעשות.

מה צריך?

מייבש מזון. זה בעצם הכלי היחיד (חוץ מסכין וקרש חיתוך..) ויש פה כמה אפשרויות:

בעזרת השמש:

לבנות בעצמכם מייבש שמש פשוט, תנור שמש או להניח על רשתות ולכסות ברשת כלשהו מחמת הזבובים והנמלים. אצלנו בבית בנינו מתקן ייבוש פשוט, שנראה כמו שולחן בו יש רשת מלמטה ועוד רשת מלמעלה כך נח להניח עליו דברים והוא מגן על הירקות/ פירות מנמלים ומעופפים.

בעזרת החשמל:

מייבש מזון חשמלי קנוי: מתאים למי שחי'ה בעיר או שאין מקום למייבש שמש. צריכת החשמל שלו נמוכה ויש זרימת אוויר טובה כך שהוא הרבה יותר מתאים מתנור רגיל.
מייבש מזון חשמלי ביתי: אפשר להפוך טוסטר אובן למייבש מזון מתאים (כדוגמא, במדריך הזה). באין ברירה, ממש, אז אפשר גם לייבש בתנור. צריכת החשמל היא גבוהה, ומשהו בכל השימוש בתנור הופך את כל העניין לטיפה פחות מרגש.

אז איך מתחילים?

אוספים עגבניות מהגינה, או קונות בזול בשוק. כדאי שהעגבניות יהיו בשלות ממש, כך שאם הן ירוקות ממליצה להשאיר אותן בחוץ כמה ימים. מצד שני, כמו בכל עיבוד ושימור פרי, חשוב שהוא לא יהיה בשל מידי ושלא יהיו בו חלקים שהתחילו להרקיב. זה חשוב במיוחד בייבוש בשמש, כי זה אם נוצר עובש על העגבנייה היא עלולה להדביק את חברותיה באכסון.

חיתוך

בגדול, העיקרון הוא שטח פנים גדול ככל האפשר. כך העגבניה תתיבש מהר יותר והסיכוי לעובש וכו קטן יותר.
שיטה מספר 1: חבר, לקט, לימד אותי שיטת חיתוך שהיתה נראית מלהיבה במיוחד:
חותכים את העגבניה לחצי, כמעט עד הסוף, ואז כל חצי לחצי וכל רבע לחצי נוסף, כך שלבסוף העגבניה מחולקת לשמונה פלחים שמחוברים יחד למטה בקליפה בלבד.

יתרונות החיתוך הזה – אפשר להניח גם ישירות על משטח לא מאוורר, ההנחה על מתקן הייבוש מאד מהירה, וזה תופס קצת פחות מקום, אבל, מהנסיונות שעשיתי בעמק בית שאן, נטשתי את השיטה הזו. העגבניות שחתכתי ככה נטו לגדל עובש הרבה יותר משיטת החיתוך השניה.

שיטה מספר 2: פלחים. כל עגבניה אני חותכת לשמיניות, ואם אפשר אז קצת יותר, אני מנסה לחתוך כך שהפלח יוכל לעמוד על הקליפה ולא ליפול על צידו.

את העגבניות מסדרים במתקן

בשמש: כדאי להניח בבוקר המאוחר, כך שמיד השמש תתחיל ליבש ולא לקראת הערב, כך הסיכוי לעובש גם יורד. חשוב לסדר אותן עם רווחים יפים בניהם לזרימת אוויר טובה. ולכסות. זהו, עכשיו מחכים 3-4 ימים, תלוי במצב השמש. אם זה מקום עם הרבה טל, כדאי לכסות בלילה, שוב כדי למנוע לחות וכתוצאה מזה עובש.

בחשמל: אם זה במיבש מזון ייעודי, אין ממש מה להסביר, מניחים, מפעילים לפי ההוראות ומחכים. אם זה בתנור ביתי רגיל, מפעילים את התנור על החום הנמוך ביותר, עדיף 50-80, מפעילים טורבו, לבערך 4 שעות, אפשר אחרי זה לטבול בחומץ בין יין ולהשאיר לייבוש נוסף מחוץ לתנור.

בודקים את העגבניות, וכשהן יבשות לגמרי, כדאי לעבור עליהן ולוודא שאין עובש שחור או לבן.

אני מייבשת את העגבניות לחלוטין, כדי שיישמרו לאורך זמן בתוך קופסאת פלסטיק, לפני שאני רוצה להשתמש בהן, אני מניחה כמה במים רותחים ויש שממליצות לשים מעט חומץ. לחילופין, אפשר לייבש את העגבניות כך שהן עדיין מעט גמישות, ואז לשים אותן בצנצנת מעוקרת, להוסיף תבלינים (כמו צלפים, פלפל שלם, צ'ילי, רוזמרין, אורגנו, קינמון, שום, חומץ בן יין… בכלל זה המקום להיות יצרתיות) ואז לכסות בשמן זית, לסגור היטב ולשמור במקום מוצל וקריר או במקרר.
בתאבון.

הפרק הקודם השאיר אותנו עם שלבי תריס מוכנים להרכבה במרפסת חדרה של בתי, אך ללא המסגרות שהתעוותו.

יצחק, נגר ותיק ואיש יקר, נחלץ לעזרה. נסעתי למחסן עצים רציני, מהבודדים שמחזיקים עץ מתאים, ויצחק הסביר טלפונית למחסנאי מה לתת לי. בחרתי שתי קורות ישרות, לא לחות מדי מצד אחד, ולא יבשות מדי (לא סדוקות) מצד שני, של עץ אורן באיכות גבוהה, לא מוקצע. הקורות נוסרו למידה שאפשר להוביל במכונית, ונסעתי לנגריה של יצחק. מכל קורה לא מוקצעת בחתך 5/20 ס"מ, הכין יצחק בניסור והקצעה, שתי קורות במידות כ- 4.2/9.2 ס"מ. לא יכולתי לצלם בנגריה, התמונות בהמשך לאחר איסוף הפרופילים המוכנים, והובלתם לביתי להמשך עבודה. הנה אחד המחברים העליונים, מוכן להדבקה. גם התחתון הוא מחבר מדורג כזה, והאמצעי סין-וגרז פשוט

.

החריצים בסין (שן) למעלה, מיועדים לנעיצת טריזי עץ יחד עם ההדבקה. שיטה זו מאפשרת גמישות בניסור מחברי הסין-וגרז (שקע ותקע), אך מחייבת דיוק וזהירות בהרכבה – מדידת האלכסונים בין הפינות המנוגדות של הדלת, לוודא שהם שווים, ומדידת ה"חלונות" לוודא שמתאימים לסרגלי החריצים. אצלי זזה אחת הקורות בכמה מ"מ בעת נעיצת אחד הטריזים, למזלי לא לכיוון שגרם איזה נזק.

לפני ההדבקה, הורדו הקורות אחת-אחת לחצר ושויפו על שולחן מתקפל קטן, להסרת סימני המקצוע החשמלי. את משולשי הנגרים (סימנים בעיפרון אותם הותיר הנגר כדי שאדע איך להרכיב את המסגרת), השארתי, ושייפתי רק לאחר הדבקת המסגרות ("ש" פירושו דלת שמאל, "2" היא הקורה האמצעית, הקו האלכסוני בין שתי אותיות אלה, וחברו בצד שמאל, יוצרים יחד עם שתי הקורות האחרות צורת משולש).

מאחר ואין לי ראוטר, הכין יצחק את החריצים למסילות ולצלעות המשיקות של כנפי שתי הדלתות, לפני הדבקת הכנפיים. כלי רב שימוש של בוש עם ראש ליטוש, סייע ליישר את הנדרש.

הנה אחת המסגרות מוכנה לקבלת שלבי התריס, לאחר ש"נצבעה" במברשת רטובה, כדי להוציא את הסיבים, ושויפה בעדינות.

הקטנה שמחה לסייע לאבא להרכיב את סרגלי החריצים.

אשר קובעו בפטיש ומסמרים (והיה מוטב לתכנן מראש ולקנות מסמרים בלי ראש)

צביעה באוניאור על בסיס מים, לאחר בחירת גוון בסיוע מרכז נירלט ב"דן דיזיין סנטר" – כתמיד קשובים לילדה ולגוונים הקיימים בחדרה, והתוצאה – כאילו לקחנו אדריכל פנים. רולר ספוג ממתין עטוף בניילון, לבל יתייבש עד שאזדקק לו שוב.

כמה שעות של צביעה, הן יופי של הפעלה לחופש הגדול:

יש לציין כי שלבי תריס (ועוד שלבים דקים כמו אלה שבחרתי) באורך 58 ס"מ הם חריג, בדרך כלל מוסיפים חלוקת ביניים כמו בתריס הישן שבתמונה

טיפ חשוב שקיבלתי מיצחק, היה הרחקת המסילה בכ- 2 ס"מ מהקיר, כדי שהכנף לא תיגע בקיר בשום מצב. במחסן העצים היה עץ קשה משובח מסוג redwood. הכל נתלה על קיר גבס, אשר הדופן החיצונית שלו עשויה לוחות צמנטיים עמידים "מאסטרקיר". מאחר ואני בניתי את הקיר, ידעתי היכן הניצבים, ובהתאם נקבע מיקום הברגים. אלה ברגים קודחים אשר אורכם חושב כך שיחדרו את לוח העץ, את השכבה החיצונית, וייתפסו בפרופילים המחוזקים שבוצעו בקיר.

בהתאמה, קובעו גם פרופילים אנכיים להרחקת הכנף מהקיר לכל גובהה. קצהו של אחד מהם נראה פה ליד ה"סירה" המתאימה לחריץ בתחתית הכנף, והמהווה מעין מסילה תחתונה.

לסיום, הוכנו זוג ידיות משאריות עץ, וחוברו לכנפיים בדיבלים סמויים. הסיכות הנעוצות בידית השמאלית, משמשות לסימון מרכז הקידוח בכנף הדלת.

והנה ידית מורכבת. בצילום אפשר לראות גם משהו מהאור המסתנן לחדר דרך הרווחים בין שלבי התריס. בבוקר עם קרני השמש הראשונות, הטורקיז הזה מאיר ברכות את החדר, כמו בתוך אקווריום

מקובל לכסות את המסילה בקרניז, אולם לבקשתה של בתי ויתרנו על הכיסוי המגושם, וצבעתי את לוח העץ היפה בצבע אטום. בצילום ניתן גם לראות את הגובל המונע ירידת הכנף מעבר לקצה המסילה, או פגיעה של הידיות הבולטות במשקוף. גובל נוסף מונע מהכנף לעבור את מרכז הפתח בעת שהדלת סגורה, כדי למנוע "גיליוטינה" העלולה לתפוס יד בין המשקוף לכנף.

ולסיום, ולפני שהקטנה פונה לציור כוכבים ועננים על הדלת והמשקופים, הנה צילום התריס מבחוץ

עלויות (חומר בלבד) לעבודה כולה

• עץ אורן פיני מאיכות טובה, לא מוקצע – 280 ₪. העץ למסגרת הראשונה (שנזנחה) עלה עוד כמחצית הסכום.
• פרופילים מוכנים לתריסים (שלבים וסרגלי חריצים) – 560 ₪
• מסילות, גלגלים, ברגים – 240 ₪
• שתי פחיות 0.75 ליטר צבע אוניאור מים – 145 ₪

סה"כ: כ- 1,200 ₪

הלקחים שלי הם הוא לבחור עץ שמתאים לעבודה, ולהיעזר בנגר אמיתי היכן שצריך. עדיין הצעת מחיר שקיבלתי מנגריה מתמחה, היתה גבוהה בערך פי 6.

אז אמנם הקיץ עבר ואני כותב את המדריך קצת באיחור אבל גם אני מאמין שהוא רלוונטי לכולכם. בואו נבדוק… תרימו את היד מי שיש לו גינה ויש בה מלא יבלית שהוא לא יודע איך להתמודד איתה? יופי. אז גם אני הרמתי את היד, אפשר להתחיל.

למרות שהיא טבעית, ירוקה וחלק מהמערכת האקולוגית (כן, נגע גם בזה) היבלית ממש עושה את המוות לכולנו שעסוקים בגינון או חקלאות. מידי שנה העוסקים במלאכה שופכים דם, יזע, דמעות וגם כימיקלים על עשבים שוטים בכלל ועל יבלית במיוחד… אם תשאלו אותי חקלאות היא מן מלחמה קטנה ויומיומית, ומכל האויבים אני מוצא את היבלית כאויבת המרה מכולן אז אם אני לפעמים מתעצבן או משתמש בתיאורים מוגזמים. תצטרכו לסלוח לי.

קצת תוד"א (תודעת אויב)

הטרמינטור פוגש הידרה

היבלית ממשפחת הדגניים היא צמח ארצישראלי, נראית לרובנו כמו דשא ומאד עמידה ליובש. רוב הדגניים, בהם כל מיני הדשא, תבואה ורבים אחרים, פיתחו הרבה לפני שאנחנו הגענו שיטה גאונית כדי לשמור על עצמם מרעיה של ותנחשו מה - זה שומר עליהם גם ממנו כשאנחנו מחרמשים או דורכים עליהם. מה זאת אומרת? בניסיון לפשט את זה כמה שיותר – לדגניים אין ענפים או גזע שאליהם העלים מחוברים, כל העלים מתחילים בבסיס הצמח. וזה מפני שבבסיס של כל העלים (בכל הצמחים בעולם!!) נמצא איבר חשוב שנקרא ניצן חיקי. אז אם האיבר החשוב הזה נמצא בבסיס הצמח הוא יכול לחדש את הצימוח תמיד, גם אם הוא קיבל עכשיו ביס או חירמוש. מה חשוב כל-כך בניצנים החיקיים האלו?

תדמיינו שניה, מכירים את זה הקטע הזה ב״טרמינטור״ שהמחסל הרע חוטף כדור ואז הוא הופך למין נוזל שיכול להחזיר להפוך שוב ליד או ראש או כל איבר אחר? אז ניצן חיקי זה בדיוק זה. הוא גוש קטן של תאים עובריים שמהם אפשר להצמיח כמעט כל איבר חדש שיש בו צורך. לכן הדגניים שומרים עליהם טוב וככה הם מתאוששים לחלוטין גם ממכסחת דשא לדוגמא ובמהירות שיא.

טוב, נו, זה מנגנון הגנה מבהמות ואנחנו לא בהמות, אפשר לעקור את כל הצמח ובדיוק בשביל זה יש מעדר! תכלס, זה נכון ואתם גאונים, במונחים של אדם קדמון, אבל ליבלית אתם לא תזיזו. היבלית כבר הקדימה תרופה למכה הזו וקוראים לה קנה שורש. ??$#? מה זה קנה שורש? זה ניצן חיקי שהצמח משתמש בו כדי ממש לשכפל את עצמו. קנה השורש ביבלית הוא מה שבד״כ אנחנו קוראים לו השורשים, אבל – הוא גדל הצידה ולא לעומק ויש לו תפקיד שונה לגמרי. הניצן החיקי שבקצה הקנה יהפוך לעוד צמח יבלית חדש, ככה היבלית משכפלת את עצמה כל פעם 5 או 50 ס״מ הצידה מהצמח המקורי ופשוט תדמיינו הידרה מהמיתולוגיה מביאה ילדה עם המחסל הרע – זו היבלית!

מה זה אומר תכל׳ס? מה שנראה לנו שורשים (קנה שורש!) הוא איבר רביה (כמו פקעת נגיד) של היבלית ואם חתיכה בגודל של זרת מהשורש הזה תישאר באדמה ותקבל השקיה היא תתפתח ותגדל להיות יבלית חדשה ויפה. בגלל זה טוריה לא תעזור, כשהופכים איתה את האדמה אנחנו קוצצים את השורש (קנה שורש) לחתיכות מה שיישאר ממנו יגדל יחסית מהר ונצטרך להפוך את האדמה שוב וחוזר חלילה. קנה-שורש הוא גם הסיבה שבחודשים החמים של הקיץ היבלית שורדת – כשנראה לנו שהיבלית מתיבשת ונחלשת, קנה השורש נשאר מתחת לאדמה, סוג של בתרדמת והוא יתאושש ויחזור לעצמו מיד כשנחזור להשקות. זוהי אחת הסיבות לזה שיבלית הדומה מאוד דווקא לדשא המפונק מצליחה לשרוד בארץ גם בחודשים החמים ובשטחים ללא השקיה.

אז מה אני אומר לכם… לגזום אותו לא יעזור, להפוך את הקרקע יעזור אבל לא ממש ושפשוט לייבש אותה זו לא אופציה. מה כן? עוד מעט נתחיל באיך כן כדאי להתמודד עם היבלית אבל אם כבר הגענו עד כאן בואו נסגור את הפינה ונבין עליה עוד כמה דברים. עד עכשיו דיברנו על מנגנוני הישרדות אבל בואו נראה איך הצמח הזה חי ברגיל.

• פריחה - קטנה ומועטה מאד.
• זרעים - קטנים.
• אין השקעה בחלקים מעוצים.
• צימוח לגובה – רק אם יש על מה להישען.
• שורשים - רדודים ולא מפותחים.
• כל החלקים ירוקים ומבצעים פוטוסינטזה.

כמו שזה נראה, היבלית חוץ מלהשתלט על שטח לא משקיעה בכלום. מינימום משאבים בשביל מקסימום התפשטות וזה מתחיל להיראות אולי כמו מדריך די מתסכל… אבל, יש תקווה – דווקא בטבע אנחנו לא רואים את היבלית כל כך הרבה וזה לא שבטבע מרססים. דרך ההתפשטות הזו, בעזרת קני שורש, היא טקטיקה טובה לשטחים ריקים וליבלית ממש קשה איפה שהסוקצסיה מתקדמת. כבר אמרנו שהיבלית לא מצמיחה שורשים עמוקים ולא צומחת לגובה אז בעצם היא מפסידה בשתי התחרויות הכי חשובות בטבע – על מים ועל השמש. איפה שיש אדמה ריקה בגינה שם היבלית תצמח.

איפה אנחנו מוצאים חלקים ריקים בגינה? ערוגות מתוחחות או צעירות, פינות ישיבה, מסביב לעצים, שבילים וחלקות לא מטופחות. בטבע אין ״וואקום״ ואצלנו בגינה מי שממלאת אותו ראשונה היא היבלית.

רגע אחד לפני שנתחיל עם דרכי ההתמודדות, בגלל שבאקולוגיה ובריאה עסקינן ולא רק במלחמה, שאלה שחייבת להישאל בכל זאת – למה זה כן יכול לעזור? בגלל ההתפשטות המהירה שלה והכיסוי הנמוך היא אידיאלית למקומות עם סחף כמו אדמות חוליות או באגני ניקוז לשיפור אחיזת הקרקע. בנוסף היא טובה לרועי הצאן, משמשת כצמח פונדקאי לפרפרים ״סטירית היבלית״ ו״סטירית הטבעת״ ומספרים שמקני השורש, שהם אברי אגירה, אפשר לייצר קמח בעתים דחוקות. לענייננו אנו הגננים, בגינה היבלית טובה בעיקר כמקור לחומר יבש לקומפוסט ולחיפוי. *חשוב מאוד* חובה לייבש את היבלית טוב טוב לפני שמשתמשים בה כחיפוי – ייבוש בשמש מלאה ועדיף בשקית ניילון למשך לפחות שבוע, אחרת כבר הבנתם: היא תשריש בחזרה ותתפשט לכם בערוגה, חבל.

 להרוג יבלית ולנוח

״אני לא יכול להקיף אישה \ שלוש מאות שישים וחמש מעלות \ תמיד נשאר לה סדק דרכו \היא יכולה פתאום להתגלות״

הגענו לשלב המעשי של המדריך הזה ואני אגיד כבר בהתחלה שזה לא שיש פתרון קסם, אלא מספר פתרונות ששילוב ביניהם יעזור להשתלט על הבעיה בכל הגינה.

ניקוש נכון – כדי שנוכל להתחיל עם שטח נקי באמת. כמו שכבר הבנו, במקרה של היבלית מה שקורה מתחת לקרקע חשוב לא פחות ממה שקורה מעל, אם נשאיר קני-שורש בקרקע המצב יחזור לקדמותו וניאלץ לעשב מהר מאוד אחרי ששתלנו. כדי להצליח להפוך את האדמה אבל לא לקצוץ את השורשים לחתיכות קטנות שיהיה קשה אח״כ להוציא פשוט נחליף את הטוריה במקוש או בקלשון ונעבור אח״כ על השטח עם מקלטרת או מגרפה כדי למשוך החוצה את כל קני-השורש ושאר הצמחים. שורשים שנצמדו לרגבים ושורשים שהעמיקו יותר מהגובה שבו הפכנו ינסו להתקע בשטח כשתעברו עם המקלטרת, נסו לשים לב לכך ולשחרר אותם בעזרת עוד כמה מכות עם המקוש.

עידוד תחרות – אז עכשיו שיש לנו שטח נקי, איך אנחנו שומרים עליו נקי? אמרנו כבר שהיבלית היא לא תחרות לרוב הצמחים הבוגרים, בדרך כלל היא נכנסת בווקום שקיים בשטח, בין הצמחים או במרווח שבין הצמח לדופן הערוגה. לכן הפתרון מבחינתנו הוא לא להשאיר את המקום הזה ריק ובהשראת טכניקות מעולם יערות המאכל ננסה לפתח את הערוגה שלנו בצפיפות ורב שכבתיות ככל שניתן. לכן נדאג כבר בשלב התכנון לשתול גם מתחת לעצים, נשבץ צמחים קטנים ונמוכים במרווחים בין שיחים גדולים וגבוהים, צמחי כיסוי כמו בטטה, רוזמרין זוחל, דלועים וכד׳ יכולים לשמש ככיסוי לשטחים רחבים יחסית וכמובן שלא נגרף את חיפויי הקרקע שיוצרים הצמחים. יש המון יתרונות בשתילה רב שכבתית וצפופה וזה נושא שכדאי ללמוד עליו אבל בגדול ניצול השטח בצורה כזו יעזור לכם לקצור יותר פירות ולתחזק פחות, ממש ככה.

ניקינו ושתלנו מיד, אבל השתילים שלנו צעירים ויכסו את הערוגה רק בעוד חודשים, ובינתיים? שתי האפשרויות המומלצות לפעולה:
ניתוק מהאדמה – ערוגות מוגבהות, עציצים ואפילו חפירת תעלה עמוקה (30 – 50 ס״מ) מסביב לערוגה יעזרו למנוע מיבלית לפלוש אליה במהירות בתנאי שעברה ניקוי יסודי.
חיפוי – כיסוי האדמה על-ידי פסולת אורגנית יבשה אדמה נקיה שאנחנו רוצים לשמור עליה מפני התפשטות של יבלית (ועשבים אחרים). כעבור תקופה כשהצמחים שלכם כבר יתבססו, היבלית תסדוק את הקרטונים /גזם ותבצבץ קצת. היא לא תשתלט על הערוגה ובד״כ יהיה אפשר למצוא את קנה השורש ממש מתחת לקרטון או קרוב לפני הקרקע ולעקור אותו במלואו ממש בקלות.

איור המציע דשא כמתחרה ליבלית. למה לא נענע?

נענע, נענע בכל מקום – אמנם היא חלשה יותר מהיבלית, ודורשת השקיה אבל נענע היא השטלתנית הרצויה בגינה, אנחנו צורכים אותה הרבה והיא התחרות הכי טובה ליבלית. הנענע מתפשטת באמצעות קנה שורש כמו היבלית. עם קצת עזרה שלנו יהיה לה קל להתפשט והיא תחליף את היבלית. פשוט עשו לכם ייחורים של נענע ושימו אותם בכל פינה פנויה שיש. אם יבלית חדרה לכם לערוגה של הנענע תוכלו להפוך את האדמה - עם קלשון/מקוש. את שורשי היבלית תפרידו מאלו של הנענע ותחזירו אותה למקומה. זו הזדמנות מצוינת לדשן את השטח ולעשות עוד ייחורים מהנענע. אל תשכחו להשקות טוב טוב אחרי שסיימתם!

השקיה מדויקת – הקפידו להשקות רק את הצמחים שלכם עד כמה שניתן. השקיה בטפטפות לבסיס הצמח בצמחים קטנים או יצירת גומות והשקיית צינור מסביב לשיחים ועצים יעזרו לכם למנוע נגר ובכך לחסוך במים וגם בתחזוקה ועישוב של צמחים אחרים. אמרתי שהיבלית עמידה ליובש אבל ללא מים ההתפתחות שלה נבלמת לכן השקיה מדויקת לבסיס הצמח כדוגמת טפטפות יהוו צעד מונע חשוב לפחות בחודשים בהיבשים.

חיפוי בעזרת רשת – את השיטה הזו מצאתי בספר של דב אילן על גינון אקולוגי והיא מגניבה ביותר אך לצערי לא הצלחתי ליישם אותה בתוך הערוגות ואמליץ להשתמש בה דווקא לשבילים, פינות ישיבה, מסביב לעצים ובפינות גיאופיטים (יש דבר כזה).

רסק עץ על רשת פלסטיק ליצירת שביל בגינה.

הרעיון פשוט: מותחים רשת לא צפופה (רשת פלסטיק שיש בטמבוריות עובדת הכי טוב) על הקרקע, מכסים את הרשת בלפחות 5 ס״מ (עדיף יותר) של חיפוי קרקע, רסק עץ, טוף וכו׳. עכשיו כל פעם שהרבה עשבים צצים לנו דרך החיפוי מה שקורה אחת לתקופה – תופסים את קצוות הרשת, מרימים אותה עם החיפוי מעל ראשי העשבים ומחזירים בחזרה, זו השיטה הבסיסית. למתקדמים אפשר גם לסדר מתחת לרשת קרטונים וכך לשמור על השטח נקי לאפילו יותר זמן. בחלקה שבה שתלתם גיאופטים אפשר להרים את החיפוי בסוף הקיץ לפני שיצוצו הגיאופטים הראשונים ושוב בסוף האביב ובכך לשמור על חלקה נקייה ומסודרת בחודשי הקיץ. מומלץ מאד לא לתת לעשבים להשתולל ולגדול פרא לפני שנרים עליהם את החיפוי בעיקר כדי שלא יפתחו שורשים חזקים שיתפסו מסביב לרשת וכדי שלא יספיקו להזריע את עצמם לשנה הבאה.

חלקה מכוסה בניילון. חשוב לאטום מכל הכיוונים.

חיטוי תרמי – עד עכשיו התעסקנו בפתרונות נקודתיים וספציפיים מאוד לבעיה. מה עושים עם ערוגות גדולות, שלא לדבר על שדות ושטחים חקלאיים? אז חיטוי תרמי הוא פטנט ישראלי עד כמה שאני יודע שהגה יעקב קטן מהפקולטה לחקלאות והעקרון פשוט – בחודשי הקיץ יוני-יולי-אוגוסט מציפים את כל השטח בהרבה הרבה מאד מים ומכסים ביריעות ניילון שקופות וחזקות, חופרים תעלות מסביב לשטח וקוברים בהן את הדפנות של יריעות הניילון כך שאדי המים לא יוכלו לברוח ונותנים לשמש לעשות עבודה כ 30-40 יום. אם קברתם את הניילון בצדדים כמו שצריך ואין בריחות אויר אז קרינת השמש ביולי אוגוסט תהפוך את החלקה שלכם לגיהנום עלי אדמות (עלי אדמות..) שיגיע עד לטמפ׳ של 80 מעלות. אם הרטבתם טוב מאוד כמו שצריך את כל החלקה המים שיתאדו מהקרקע יתעבו בחזרה ויחלחלו לעומק האדמה וכך הטמפרטורה הגבוהה תחדור גם אל מתחת לפני שטח הקרקע עד לעומק של חצי מטר +-. חום חזק כל-כלך לאורך זמן הוא בלתי נסבל והורג כמעט את כל האורגניזם בקרקע, בהם גם יבלית.

חיטוי תרמי אחרי שבועיים

כמה דברים בקשר לניילון – עדיף לבחור ניילון רחב ככל שתוכלו כדי שכיסוי השטח יעשה על ידי מעט חתיכות, ניילונים מסויימים ויקרים קצת יותר, עמידים לקרינת UV ויוכלו לשמש אתכם בכיף לכמה חלקות ואפילו לקיץ הבא.

חיטוי תרמי יעיל מאוד גם לחלקות שסובלות מנמטדות ופטריות קרקע אבל חשוב להדגיש כי הוא מחסל את כל החיים בקרקע גם את הדברים הטובים כמו שלשולים, בקטריות קושרות חנקן, מיקוריזה ועוד ועוד.

זהו. אז אלו כל השיטות שאני מכיר ומשתמש. אה טיפ אחד אחרון - בכל מלחמה על שטח צריך יסודיות והתמדה. מקווה שלקרב הבא תגיעו חמושים בכמה כלים חדשים. שיהיה בהצלחה!

ט"ו בשבט הוא חג העצים. לאילנות יש השפעה מיטיבה על חיינו, על כך כתבנו במאמר קודם.
במדריך זה נהלל את השקד (-:

השקד

הפריחה הלבנה של השקד בולטת על רקע הנופים המוריקים של אמצע החורף, ובצדק הפכה לנושא שירה בחג העצים. פרחי השקד מקדימים לפרוח וכך מאפשרים להם להנות מיתרון הבלעדיות של חרקים מאביקים.
הפרח מכבד את החרק במזון בצורת אבקה וצוף, חלק קטן מהאבקה נדבק על גוף החרק ומשמש להאבקה לפרח הבא. בפריחתו המוקדמת עץ השקד מסתכן: פרחיו עלולים לההרס בסערות החורף. סיכון שכזה, יכול לקחת עץ הפורח במשך עשרות שנים. בשנים מסוימות יפסיד את פרחיו בסערה ובשנים אחרות ירוויח האבקה וחנטת פירות. בשקד אין האבקה עצמית, כלומר, פרח יודע לזהות את מקור האבקה המגיעה אליו ואינו מקבל אבקה של אותו הצמח. מכאן ששקד בודד לא יפתח שקדים כי לא יקבל אבקה מעץ אחר.
תפוצתו של השקד בכל אזורי הארץ! הפרחים הלבנים של החורף, השוקדים לפרוח לפני רוב פרחי עצי הארץ, יעניקו לנו בסוף הקיץ פרי יבש, שומני וחלבוני: השקד, שהוא בעצם הזרע וקליפתו – הפרי. בשפה בוטנית הפרי כולו נקרא בית גלעין: פרי חד-זרעי המכוסה בציפה עסיסית (כמו הזית).

למרות שמרבים לכנות את העץ כ"שקדייה", שמו התקין בעברית הוא "שקד מצוי" ושמו המדעי Amygdalus communis . הוא משתייך למשפחת הוורדניים, יחד עם צמחים כמו תפוח, אפרסק, שזיף, אגס ודובדבן. אם יתמזל מזלנו נוכל למצוא בטבע שקדים מתוקים לאכילה, אם מזלנו פחות טוב נטעם פרי בר מר מאוד מאוד המכיל חומצה רעילה ביותר בשם ציאניד ברמות כה גבוהות שאינו ראוי למאכל אדם.

גידול השקד התרבותי המתוק

מטע שקדים אורגנים בעין חרוד

את השקד תרבתו בני האדם לפני אלפי שנים. מאות שנים לפני הספירה כבר הרבו לגדל שקדים בארץ שהיוו גידול חשוב, היות והצליח לצמוח ולהניב גם באזורים הרריים וסלעיים בהם לא שיגשגו מינים אחרים של עצים. רוב האכלוסיה בארץ התגוררה אז בשדרת ההר ולא בעמקים שהיו חוליים או ביצתיים. באזורים הרריים גידלו את עץ השקד כגידול טרסות יחד עם הזית, התאנה והגפן, והיה למזון בעל ערך רב. השקדים שימשו גם לרפואה ואילו השקדים המרים שימשו לבערה.

יש הטוענים שמקור עץ השקד הוא באגן הים תיכוני. כיום ביקוש השקדים בעולם הולך וגדל משנה לשנה, ורוב השקדים בשוק הבינלאומי מגיעים מקליפורניה, ארצות הברית.
עץ השקד נחשב לאחד מהגידולים המרוססים ביותר, שכולל ריסוס סיסטמי (דרך המים לכל העץ) כנגד מזיקי שלד. השנה, בעקבות מחקר להכנסת ממשק הדברה משולב, ידידותי יותר לסביבה ולאדם, נאסרו לשימוש רבים מהריסוסים הקשים יותר (בחקלאות הקונבנציונלית). לפנינו טבלה מעודכנת המפרטת את ההבדלים בהמלצות לגידול רגיל ואורגני של מטעי שקדים:

חדשות משמחות! בארץ ישנם 3 מגדלים עיקריים של שקדים מתוקים אורגנים: בכפר קיש, בקיבוץ עין חרוד ובקיבוץ נאות סמדר. שלושתם מסורים ומגדלים שקדים נהדרים ששוה לטעום.

אכילת שקדים

שקדים בצורתם הטבעית (לא קלויים ובלי מלח) מהווים מרכיב חשוב בתזונה, כמקור לשומן וחלבון איכותי. הם מכילים גם מגוון מינרלים כמו סידן, מגנזיום, אשלגן, סלניום, ויטמיני B, ויטמין E, סיבים תזונתיים ועוד.
את השקדים כדאי להשרות במים במשך 6-8 שעות ולקלף את קליפתם הדקה החומה שגם היא מכילה את הרעלן ציאניד (אך במידה פחותה מהשקדים המרים). פעולות אלה של טרום הנבטה וקילוף מאפשרות עיכול קל וספיגה טובה של הנוטריאנטים. את השקדים אפשר לאכול כמו שהם, אחרי הקילוף, או להכין מהם "חלב שקדים", "מתוקי תמרים", רוטב שקדים (על ידי בלינדור עם עגבניות ותבלינים ירוקים) או חמאת שקדים (טחינה משקדים).

בעבר כיכבה בשוק חמאת שקדים בשם "שקדייה" מחברה ירושלמית שמתחייבת לכבישה קרה של חמאת השקדים ולערך תזונתי גבוה. בשנים האחרונות, בגלל הביקוש הרב, הופיעו בחנויות חמאות שקדים מחברות מגוונות. לפי מה שנאמר לי ישירות מהם, המוצרים אינם בכבישה קרה, זאת אומרת, השקדים עוברים חימום הרבה מעל 42 מעלות. לפעמים בגלל תהליך הטחינה עצמו, המעלה חום ולפעמים כי קולים אותם כדי לקצר את תהליך הטחינה. שקדים קלויים מאבדים את רוב ערכם התזונתי! השקד החי הבריא והרצוי הופך בחימומו להיות מקור שומן מחומצן ורווי המזיק לבריאותנו ובנוסף נוצרות בו תרכובות סרטניות בשם "אקרילמידים" שאינם רצוית בתפריט.

למה להכין חמאת שקדים בבית?

• מדובר במזון מקומי בעל ערך תזונתי גבוה, מומלץ במיוחד לילדים.
• נוכל להיות בטוחים שמדובר במזון משובח, שהרי בחרנו בעצמנו את השקדים. מומלץ להשיג ישר מהמגדלים בארץ! כך נפחית את העלות, את הזיהום הסביבתי, נתמוך בחקלאים נחמדים ונכיר את מגדל מזוננו. בנוסף שקדים מחו"ל עוברים פסטאוריזציה (חימום באדים ב200 מעלות או קלייה) מה שהופך אותם לפחות רצויים בגלל איכותם הפחותה.
• אנחנו ננהל ונבצע את תהליך הייצור, מה שמאפשר ביקורת איכות מצטיינת (-:
• כלכלית יותר זול מחמאת שקדים קנויה, גם אם נשקיע בשקדים אורגנים!
• ההכנה לא קשה, אך יש לפנות קצת זמן

אופן הכנה

שלב א' – משיגים שקדים איכותיים. משרים כ-250 גר' שקדים במים, במשך לילה.
שלב ב' – מקלפים את השקדים (ממליצים על ציפורן האגודל מהשפיץ לכיוון מטה).
שלב ג' – מכניסים את השקדים למייבש מזון, ב42 מעלות במשך 8 עד 24 שעות או, מכניסים את השקדים לתנור ביתי בטמפרטרת מינימום (פחות מ-50) עם הדלת קצת פתוחה ועל טורבו, במשך לילה.

שלב ד' – מוצאים את השקדים מהמייבש (או תנור) ומייד מכניסים למיכל של מעבד המזון. לא כדאי למלא את המיכל יותר מדי. עדיף להתחיל בחצי מיכל ובהפעלת פולסים כך שהסכינים יהיו יעילים יותר בטחינת השקדים לקרם.
את הטחינה נבצע בתשומת לב, שהרי מעבד המזון מתחמם בעקבות הפעילות הממושכת. כאשר נרגיש שהמכשיר ו/או השקדים בתוכו מתחממים, נעצור את הטחינה, נקרר את השקדים: נכניס את המיכל עם התוכן למקרר או למקפיא, נחכה שיצטננו ונמשיך במשימה.

בהתחלה נקבל סוג של פירורי שקדים, לא להתייאש! (-: מהר מאוד יהפכו לממרח שיהפוך לסוג של "קרם" הלא היא חמאת השקדים שלנו. תהליך זה לוקח כ-20 דקות, למרות שלפי סוג המכשיר, אם הוא מתחמם- יש לעצור, לקרר, ולהמשיך.

התוצאה הסופית: חמאת שקדים חלקה וטעימה מאוד (-:
את התוצרת נאחסן בצינצנת זכוכית נקייה במקרר. כדאי להקפיד לא להכניס כפיות מלוכלכות או לאכול באותה כפית ישר מהצינצנת כדי לשמור על החמאה איכותית לאורך זמן.

איך אוכלים?

את חמאת השקדים מדללים כמו טחינה, עם מעט מים תוך כדי בחישה עד שמגיעים למרקם הרצוי. אפשר להוסיף מיץ לימון ותבלינים טריים (פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום קצת מהחלק הירוק של בצל ירוק). אפשר במקום עם מים לדלל את השקדייה בעגביות מגורדות ותוספת קצת אזוב.
בהתאם לטעמכם, אפשר להשתמש בממרח או רוטב למטבל ירקות, לטיבול סלט, תבשילים, למילוי כריך (יחד עם ירקות :-)

למה להרבות להתעסק עם אוכל?

אפשר לומר שפעולת האכילה היא בעצם תידלוק הגוף שלנו בחומרים שיספקו לנו אנרגיה ואת כל הדרוש לתפקוד התקין של הפיזיולוגיה, המחשבה והרוחניות שלנו (פחמימות, ויטמינים, מינרלים, נוגדי חימצון, אנזימים, חלבונים, שומנים וכו'). אנו חייבים לאכול כדי לחיות.

ללא ספק איכות המזון שאנו בוחרים לצרוך משפיעה על שיגשוג הבריאות וכוח החיות שלנו. בידינו היכולת להחליט במה להזין את עצמנו ואת היקרים לנו. להזין את עצמנו מכל הטוב השופע בטבע המאפשר חופש לבחור בחיים – או להיכנע לתרבות תעשיית-ה"מזון", ה"מוזילה" ו"מקלה" לטווח הקרוב את סל המזון המשפחתי, אך בטווח הרחוק גורמת לחוסר בריאות וחוסר חיות, מכאובים רבים, מוגבלויות, השמנה, חולי, עצב, פגע סביבתי עצום ורווח כלכלי ענק למעטים. מכל אלו, אפשר להימנע! (-:

אין לראות בדאגה זו לבריאותנו מעשה אנוכי פשטני, הרי ככל שנבחר יותר טוב את מזוננו, גם האוויר והמים של כולנו יהיו יותר טובים (פחות תעשיות מזהמות). על ידי בחירת תוצרת מקומית לא מרוססת אנו דואגים לסביבה יותר טובה לא רק לנו אלא לכל דרי כדור הארץ, יחד אנו מרכיבים את פאזל האקוסיסטמה. אנו בוחרים כל יום מחדש לאפשר או לקלקל, בכל ביס שאנו לוקחים.
לכן, בוחנים את התפריט מחדש. בוחרים את מרכיבי הארוחות שיטיבו עימנו ועם סביבתנו. יוצאים להכיר ולתמוך במגדלי המזון הטוב, אלה שעמלים כדי שנרגיש טוב ונוכל לקיים חיים שלמים של בחירה וחיוך (-: וגם, למה לא לנסות לגדל מזון טוב בעצמנו? ניסיתם להנביט?

מקורות מידע

• תזונת האדם ובריאותו
  יצחק בן אורי.
• Dictionary of Natural Foods
  William Esser
• פירות ארץ ישראל
  אסף גור- פירוט ותיעוד על השימושיים השונים בשקדים במהלך ההסטוריה הארצישראלית.
• אתר הגן בוטאני האוניברסיטאי בירושלים

  http://www.botanic.co.il/articles/Show/130

• "הדברה משולבת ידידותית של מזיקי מפתח במטעי השקד"
  עלון הנוטע יולי 2015, חיים ראובני, זאב פרקש, לוטם אזולי.
• Potential Toxic Levels of Cyanide in Almonds (Prunnus Amygdalus) Apricot Kernels (Prunus armeniaca), and Almond Syrup
  ISRN Toxicology- Nadia Chaouali, Ines Gana, Amira Dorra, Fathia Khelifi, Anouer Nouioui, Wafa Masri, Ines Belwaer, Hayet Ghorbe and Abderazzek Hedhili.
• Influence of roasting conditions on health-related compounds in different nuts
  Schlörmann W1, Birringer M2, Böhm V3, Löber K4, Jahreis G5, Lorkowski S6, Müller AK6, Schöne F7, Glei M8
  http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25766804 August 2015
• Acrylamide in Roasted Almonds
  Technical Summary , July 2014 – Almond Board of California

המלצה: כדאי לקרוא מאמר זה בליווי המוסיקה הבאה (קישור)

מהי משרביה – המשרביה בעת העתיקה

כאחת שמאד אוהבת, מעריכה ומיישמת אומנות ובעיקר אומנות שימושית בכל תחום, אם זה בגינון, בעיצוב הבית, בבישול, בבנייה ובחינוך, משכה את תשומת לבי וסקרנותי המשרביה. ואני, שגם מאד אוהבת את השפה הערבית ולצערי הרב לא דוברת אותה נמשכתי לצליל הקסום והמסתורי של המילה מ ש ר ב י ה
נתתי לה את השם בעברית: חלון רוח. היא מזכירה לי מילים כמו רוח, שרב, מדבר… ושולחת את דמיוני למחוזות מרוחקים ועתיקים, אולי מגלגולים קודמים?

תראו כמה יפה מתגלם האור דרך המשרביות

אז מהו הקסם האצור בך, משרביה?
המשרביה היא אלמנט אדריכלי, עיצובי ושימושי אשר שימש באדריכלות האיסלאמית מתקופת ימי הביניים ועד למאה ה-20, בעיקר במצרים אך גם במדינות שממזרח ומערב למצרים. עדויות לבניה במשרביות מהמאה ה- 12 התגלו בבגדד (ימי הח'ליפות העבאסית, שושלת אשר שלטה ברב האימפריה המוסלמית). כבר באיור זה (משמאל) משנת 1237 אנו יכולים לראות את אלמנט המשרביה המשולב במעקות ובפרגוד.

במקומות מסוימים מוזכר שבעת העתיקה היתה המשרביה עשויה לרוב מסבכת עץ, ושימשה בבנייה בקומות הגבוהות יותר של המבנה. את המשרביה בעת העתיקה יצרו מתערובת אדמה ומים, ליצירת אדמה דחוסה. השימוש באדמה בבניה היה (ועדיין) מאד מפותח וזהו משאב הקיים בשפע במחוזות אלו.

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

לבניה במשרביות היבטים עיצוביים, חברתיים וסביבתיים. היא התפתחה במטרה ליצור הבדלה בין פנים הבית לחוץ, לאפשר כניסת אוויר ואור אל הבית, מבלי לפגוע בפרטיות. בשעות בהן מואר הבית באור השמש, חלקה החיצוני של המשרביה מואר מאוד וצפיפות חלקי הסבכה אינה מאפשרת למי שנמצא מחוץ לבית לראות את הקורה בתוכו. מתוך הבית, החשוך יחסית לחוץ, ניתן לראות את המתרחש בחוץ. מה שאפשר לנשים המוסלמיות לשמור על צניעותן, לא להיחשף ובכל זאת לראות את הנעשה מחוץ לבית.

כמו כן, במדינות חמות אלו, המשרביה אפשרה אוורור טבעי של הבית, כניסת רוח, הסתרה חלקית מהשמש
השימוש במשרביות ליצירת "חלונות תלויים" או מרפסות תלויות (כמו בתמונה למטה, מתוך ויקיפדיה ) יצר אזור מוצל מתחת לבית והגנה על החלונות בקומה הראשונה של הבית שבדרך כלל היו חלונות רגילים ושטוחים.

משרביות ליצירת "חלונות תלויים" או מרפסות תלויות

מתוך הפרויקט "אדריכלות לעניים" של האדריכל המצרי חסן פתחי

שימוש במשרביות באדריכלות עכשווית

השימוש במשרביות באדריכלות בימינו הוא בעיקר כאלמנטים עיצוביים בבנייה, ובמקרים מסוימים גם על מנת לשחק עם האור והאוויר. המשרביות היום מיוצרות בעיקר מבטון.

שילוב המשרביות בבנייה ירוקה בת זמננו

מגדלי באחר באבו דאבי – Al Bahar Towers in Abu Dhabi, designed by Aedas

במבנים אלו נבנתה מעטפת סבכה לבניינים תוך שימוש בעקרונות העיצוביים של ה"משרבייה" ובטכנולוגיות מתקדמות. הפאנלים, בצורת משושים, מגיבים למיקום השמש בעזרת מערכת הפעלה ומשתנים בהתאם וכך מצמצמים את קרינת השמש לעד כ 50%, מערכת זו, יחד עם הפאנלים הסולריים לחימום מים, ופאנלים פוטו וולטאיים על גג המבנה, מצמצמים את הצורך בתאורה וקירור מלאכותי, ומורידים את רמת פליטת הפחמן של הבניינים ב-1750 טון בשנה. (מתוך אתר אדריכלות designmena.com). מדהים, לא?

אז בואו נזכר איך התחיל הכל…אני רוצה לשתף אתכם בתהליך ההכנה הפשוט והמהנה – עשה זאת בעצמך!

חומרים וכלים

• 1 כמות אדמה חרסיתית מסוננת גס
• 1 כמות חול ים נקי
• סיבים: 1 כמות קש קצוץ או 1 כמות גללי חמורים או סוסים יבשים ומסוננים
• או 2 כמויות נייר גרוס מושרה יום קודם (במידה ומשתמשים בנייר גרוס אין צורך להוסיף חול)
• מים
• מסגרת עץ פשוטה בגודל 20X20 ס"מ (ניתן לעשות גם בגדלים שונים)
• לוח עץ בגודל זהה
• יריעת ניילון בגודל זהה
• קערה גדולה לערבוב החומרים

הכנה

1. מכינים תערובת אדמה וחול, לאחר מכן מוסיפים את המים והסיבים. לשים טוב בידיים – התערובת צריכה לצאת פלסטית, הרגשה כמו של חמר. היזהרו לא להוסיף הרבה מדי מים, התערובת תהפוך לנוזלית ולא ניתן יהיה לעבוד איתה. למי שמכיר קצת עבודה באדמה – התערובת יוצאת כמו תערובת לקוב (בקוב אנו משתמשים בקש לא קצוץ בדרך כלל).
2. מניחים את לוח העץ על שולחן העבודה, עליו מניחים יריעת ניילון ועליה את מסגרת העץ. מתחילים לפסל עם תערובת האדמה בתוך המסגרת. תחילה יוצרים מסגרת למשרביה בעובי של כ- 2 ס"מ ואז יוצרים בתוך המסגרת צורה.
3. שימו לב שקצוות הצורה הנוצרת צריכים להגיע עד המסגרת שיצרתם מאדמה ולהתחבר אליה. (ראו תמונות מצורפות).
4. כשמסיימים, ניתן לחלץ את המשרביה מהמסגרת ולהשתמש במסגרת למשרביה חדשה אך עדיף לחכות קצת.
5. התכונות של אדמה חרסיתית הם להתנפח במגע עם מים ולהתכווץ כשהיא יבשה ולכן, אם נחכה מעט לייבוש יהיה לנו הרבה יותר קל לחלץ את המשרביה מהמסגרת.
6. כשהמשרביה יבשה, ניתן לשלב אותה בבנייה של קירות אדמה או ליצור מכמה משרביות קיר דקורטיבי מקסים. החיבור בין המשרביות נעשה באמצעות דבק אדמה (טיט) אדמה מעורבת במים, כמו בבנייה בלבני אדמה .

מקורות מידע

• בנייה באדמה באתר "בידיים"
• אתר אדריכלות http://cityncountrybranding.com/
• ויקיפדיה עברית/אנגלית
• אתר אדריכלות designmena.com

בהמשך למדריך קודם, הפך העניין למנהג, וכל מיני שאריות עץ הפכו לתיבות קינון ונמסרו לילדי חברים לתליה על עצים באזורי מגוריהם. חברים מגיעים אלינו הביתה ומיד פוזלים למרפסת לראות האם יש משהו ב"מלאי" לקחת. בדרך כלל בנוי שלד התיבה מסנדביץ' מסודר, והחזית ולפעמים גם המכסה – משאריות יותר מעניינות.

הנה תיבה שחזיתה היתה פעם חצי מושב כסא של איקאה, ולידה תיבה שחזיתה משאריות קרשים מבסיס מיטה שפורק ונבנו ממנו מדפים:

חציו השני של אותו מושב:

תיבה אחרת על אותו עץ אזדרכת בחצר ביתנו, מכסה התיבה משארית אורן צבוע מכסא הגינה שבניתי, החזית ממשטח עץ לא מעובד:

עוד תיבה עם חזית משברי שאריות עץ:

תיבה מסנדביץ' פשוט, שנוגבו עליה המברשות בהן צבעתי את הכיסאות הצהובים ממדריך קודם:

תיבה שהקטנצ'יק סייע לבנות, והרצה על אופן בנייתה במסגרת מטלה שקיבל בחוג קיץ. התליה הופרעה ע"י איזה צינור מתכת ששכנינו העזתים השליכו לכיוון שלנו, לסולם ולילד שלום:

לא שלי, תיבה מקורית מעציץ, של תלמידי בית הספר להנדסאים באוניברסיטת ת"א:

התיבה מימין עשויה שאריות לוח אורן מודבק שהשאיר נגר בדירה של חברה שלנו, לוח החזית שימש גם כשולחן ניסור מאולתר והושאר עם סימני מסור הדיסק של הנגר:

תיבה שנתלתה במרפסת חדרה של בתי, זכתה לשני קינונים של ירגזים באביב הקודם, וכעת יש בה קינון שוב:

והפעם נתכנסנו לכבוד תיבה די מיוחדת. פיסת לוח לביד ליבנה איכותי שדווקא עליה החלטתי להתנסות בניסור ידני ובחיבורי "אצבע" (Box Joint), אחיהם הקטנים והפשוטים של מחברי הזנביונים (Dovetail Joint) הנחשבים למחברים איכותיים אך קשים לביצוע. פעם ראשונה שאני מנסר דבר כזה, ולכן מנסה עם משהו שרק הציפורים יראו. בואו נראה מה יכול לקרות בדרך. גם צורת התיבה קצת שונה מהרגיל.
לאחר ניסור ידני של הלוחות, קשה פיזית ממה שזה נשמע, הגיע זמן סימון. רוחב ה"אצבעות" שסומנו כ- 3.5 ס"מ, זה ה-מ-ו-ן, ולא מתאים למחבר רציני, אבל אני כמובן לוקח את העניין בסקרנות של מתלמד, ותיכף אסביר מדוע נבחרה מידה זו. יש להקפיד לסמן את קו הניסור גם על הקנט, ואת הקו הארוך המסמן את עומק הניסור (למעשה את עובי הלוח הניצב), לסמן גם מצידו השני של הלוח.

קיבוע העובד במלחצי שולחן, וניסור במסור גב. זה מסור מדויק יחסית אך מוגבל בעומק הניסור שלו ע"י השדרה בגבו. יש לשים לב לעמק ניסור שווה משני צידי הלוח, לשם כך נעשה הסימון בגב הלוח.

קיבלתי פעם מסור קשת (Coping Saw) לא שמיש, ומשלא הצלחתי למצוא לו מסורית – השאלתי אותו לחבר, ולקח זמן עד שהצלחתי לתאם איתו. עם המסור הגיעו שתי מפסלות במצב רע, ויחד עם עוד שתיים חדשות, ממתין לקבלת שיעור בהשחזה. ראוטר אין לי, על שולחן ראוטר עם ג'יג מתאים, המחבר הזה אמור להיות מדויק וקל לביצוע. החלטתי לנסות כמה כלי ניסור חשמליים שלא ממש נועדו למטרה זו. החלטה זו עלתה בחוסר דיוק מסוים אשר לא ממש התגברתי עליו, אבל את התוצאה יראו רק הציפורים.

הנה כלי רב תכליתי עם אביזר דמוי מפסלת (עכשיו אתם מבינים מה הסיבה לרוחב ה"אצבעות"). תחתית המחבר ישרה אך עם סטיות קלות במיקום. בדרך ריח של עץ שרוף למרות שעבדתי במהירות נמוכה. חשוב כתמיד לקבע את העובד לשולחן.

סימון הלוח השני נעשה רק לאחר השלמת הראשון. בנגרות מסורתית ובכלל, רצוי לראות היכן סטינו בביצוע, כדי להתאים את החלק הבא:

והתוצאה – במקום בו הלוח הימני חודר את השמאלי, ניתן לראות כי לא ניסרתי את קנט הלוח בדיוק אנכי מספיק. נגר מסורתי היה מסמן את הקו מ"מ נמוך יותר כך שהשיניים יבלטו, ומקציע לאחר ההרכבה. עוד רואים בלוח השמאלי כי השקע האמצעי אינו עמוק מספיק (רואים את סימן העיפרון). מאחת השיניים הוסר כמ"מ אחד עקב אי-התאמה, ובכלל היה צורך במכות פטיש (על קרש כמובן, לא ישר על העובד) כדי לסגור את המחבר.

המחבר הבא מופרך עוד יותר. לאחר ניסור אנכי במסור ידני, פיניתי את השיניים בעזרת מסור אנכי. ראו המסורית הדקה המשמשת לעקומות, יחסית למסורית רגילה. העובד מקובע לשולחן בכליבה רגילה ובכליבת מסגרים ארוכה.

חצי ניסור:

והחצי השני

מכל שיטות העבודה, היתה זו המהירה ביותר אך הפחות מדויקת. התוצאה ממש לא סבירה, וגם שיוף ידני בשופין גס עד ליישור הקו, לא הסתיר את העובדה שעברתי את הקו. סטיה זו ממחישה את העיקרון בנגרות אמן, לפיו עדיף לנסר קצת פחות מדי, ולהשלים עד להתאמה מושלמת בעזרת מפסלת או שופין:

כאן הצלחתי לשים את ידי על מסור הקשת, וניסתי להמשיך איתו. מהר מאוד השתחררה המסורית למרות שנמתחה וקובעה כראוי, ובהמשך נקרעה. לא לסבלנות שלי המסור הזה:

הזמן הקצר בו יכולתי לעשות רעש במרפסת הלך והסתיים. נותרה מפסלת חדה באופן קביל, ונהגתי בה קצת בברבריות. את שיעור ההשחזה עוד לא קיבלתי, ואין לי מקבת (פטיש עץ):

הסנדביץ' אפשר קילוף הדרגתי של השכבות:

את סיום תחתית השן אפשר לעשות עם מפסלת (אם יש לכם אחת ממש מושחזת ואתם יודעים איך לעבוד איתה), או בעזרת שופין, כלי ידני כשר למהדרין, בטוח לשימוש ומאפשר עבודה איטית תוך ביקורת על התוצאה:

אגב ביקורת, זוויתן קטן הוא כלי מאוד שימושי (ורצוי להחזיק גם זוויתן קטן יותר מזה שבתמונה). נעזרתי בו לסימון כל קווי הניסור והחיתוך, להעברת המשך הקו מהחזית לדופן, וגם לבדיקת אנכיות השיניים בכל המישורים. חשוב להקפיד ולסיים את יישור וביקורת כל השיניים, לפני העברת המידות לחלק הנגדי.

לסיום קדחתי את פתח הכניסה עם מקדחה (חשמלית…) ומסור כוס. מרחתי מעט דבק עמיד בתנאי חוץ (Type II), ונעצתי כמה מסמרים פה ושם. הנה אחת הפינות שיצאה כמעט בסדר:

דווקא המחבר בין שני חלקי המכסה התגלה כחופשי מדי. הוספתי לו חיזוק פנימי, הדבקתי (בדבק עמיד בתנאי חוץ) והוספתי כמה מסמרים:

התיבה המוכנה:

ותלויה מחוץ לאחת המרפסות, לצד אחותה הותיקה, במידות ובמיקום של תיבת דרורים, שזה האביב השני שמקננים בה דווקא ירגזים.

לסיום צילום מאירוע בו הוצאתי את הכיתה של בני לתלות כעשרים תיבות קינון שתרם בית הספר, בגינה הציבורית שמול ביתנו. למי ששכח כמה אהבנו פעם לטפס על עצים:

למה להכין נוזל כביסה בבית? אריזה, שינוע, חומרים מזיקים, ריחוק.. לעומת- יצרנות, אחריות אישית, מקומיות, שימוש חוזר..

נוזל כביסה מורכב מדטרגנטים, חומרים מסבנים לרוב ללא קצף ותוספות שונות שכוללות שמירה על מכונת הכביסה, הלבנה, שמירה על צבעי הבגדים ועוד. בגדול, דטרגנטים הם שם למשפחה די רחבה של חומרי ניקוי, הם כוללים חומרים שמפחיתים את מתח הפנים (כך מאפשרים למים לחבור עם הלכלוך), חומרים שמרככים את המים, וחומרים נוספים שמשפיעים על תהליך הניקוי בצורות שונות (תומכים בחומרים מנקים אחרים, יוצרים סביבה חומצית /בסיסית, מלבינים ועוד..)

מוויקיפדיה: הסבון פועל היטב רק במים "רכים", שלא מומסים בהם מלחי סידן ומגנזיום בשיעור רב, ואילו במים "קשים" נוצרים לאחר הסיבון משקעים אפורים (מלחי סידן), הנדבקים לבד המכובס. המים בישראל הם "קשים" במיוחד ברוב המקומות, ומכילים עד 400 מיליגרם מלחי סידן מומס לליטר מים. אי יצירת משקעים אפורים אלה כמו לאחר הכיבוס בסבון, כמו גם יתרונות נוספים, הם שהביאו לפיתוחו של הדטרגנט.
את המדריך הזה כתבתי אחרי שהכנתי את הנוזל, לפני מתכון שהשתמשתי בו בעבר כמה פעמים. עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי כדאי אצלנו להעלות את כמות הסודה לכביסה שמשמשת כמרכך למים, כי המים באזור קשים יותר מבמקומות אחרים.

אז מה צריך?

• סודה לכביסה שנכין מסודה לשתיה
• בורקס
• סבון שמן זית

על המרכיבים

סודה לכביסה – סודיום קרבונט או נתרן פחמתי, Na2CO3. השימוש העיקרי שלה הוא בריכוך מים ולכן היא גם נקראת סודה לשטיפה או סודה לכביסה, מסתבר (לא ניסיתי או שמעתי על משהו שעשה) שאפשר להפיק אותה מאפר של צמחים מסוימים או בתהליך מלאכותי מאבן גיר ומלח. הנתרן הפחמתי קושר יוני המגנזיום והסידן החופשיים במים- וכך "מרכך" אותם, מה שלרוב נעשה על ידי דטרגנטים אחרים שיצא שמם לרעה.
מכיוון שקצת קשה למצוא סודה לכביסה ואילו סודה לשתיה נפוצה מאד, אז נכין סודה לכביסה מסודה לשתיה.

סודה לשתיה – סודיום ביקרבונט, או בעברית נתרן מימן פחמתי, NaHCO3. סך הכל ההבדל בינהם הוא די קטן:
סודה לשתיה עשויה מנתרן 1, מימן 1, פחמן 1, חמצן 3
סודה לכביסה עשויה מנתרן 2, פחמן 1, חמצן 3.
כאשר מחממים סודה לשתיה בחום גבוה, היא מתפרקת לסודה לכביסה, אדים, ופחמן דו חמצני. את הסודה לשתיה אני קונה בחנות תבלינים במשקל, ממליצה להכין כמות גדולה פעם אחת ולשמור לתקופה ארוכה.

בוראקס (Borax) הוא מלח של חומצה בורית המצוי כמינרל טבעי במשקעים של אגמים מלוחים

סבון שמן זית – ממליצה להכין בבית, יש פה מתכון של הדס הוכברג להכנת סבון. את הסבון הפחות מוצלח אני שומרת במיוחד להכנת נוזל כביסה.

מים אפורים והמלחת קרקעות

היו פה דיונים למכביר על חסרונות השימוש במלחים בסבון, בנוגע לזה, קטונתי. המים שלנו זורמים לגינה, שבעצמה מושקית במים מליחים כך שהמכונה בשבוע שלנו לא משנה משמעותית.
אני אישית מעדיפה מעט מלח שאני יודעת בדיוק מה הוא ושחסכתי את השינוע, האריזות, הזיהום במפעל וכו וכו מאשר לקנות סבון אקולוגי ללא מלחים. ומיד כשאדע להכין סבון מפוטסיום הידרוקסיד אעדכן.

תהליך ההכנה

הפיכת הסודה לשתיה לסודה לכביסה – מחממות תנור ל-200 מעלות, מפזרות את הסודה לשתיה על תבנית ואופות לחצי שעה. זהו, מוכן. סודה לשתיה לפני האפייה:

סודה לכביסה אחרי האפייה:

זה נראה שאין כמעט הבדל אבל בפועל יש הבדל בגרגירים, אחרי הפעם הראשונה תבחינו בו… תקריב על סודה לכביסה (היא גרגירית יותר ופחות אבקתית מהסודה לשתיה):

בסיר מחממים מים רותחים לפי היחסים הבאים ולפי הסדר בהמשך המתכון:
1 ליטר מים רותחים
2 כוסות פתיתי סבון שמן זית (אני מכינה בגוש גדול ומגרדת בפומפיה)
2 כוסות בורקס
2 כוסות סודה לכביסה
7 ליטר מים חמימים

אחרי הרתחת המים מוסיפים את פתיתי הסבון ומנמיכות את האש, מערבבות עד להמסה ואז מוסיפות את הבורקס ומערבבות להמסה.

אחרונה נכנסת הסודה לכביסה ומנסיון, כדאי להוסיף בהדרגה תוך ערבוב מתאים, כי אחרת היא הופכת לגושים קשים, אם זה קורה, אפשר להכניס את זה לתוך מג'ימיקס ולערבב (זה הופך לקצף די מגניב..)
מוסיפות את המים החמימים ומערבבות.

בעקרון זה המתכון, את הנוזל מבקבקות עכשיו בג'ריקנים ולפני כל שימוש צריך לנער היטב. אבל שמתי לב שזה ממש מתערבב אחרי כמה שבועות ביחד, בעקרון זו לא בעיה, אבל זה פשוט משתבח עם הזמן.
אני ממליצה להכין כמות גדולה ולשמור בדלי של 18 ליטר או במיכל של מים מינרליים ולמזוג למיכל קטן יותר כל פעם. זהו.

ודבר אחרון, יש כל מיני מתכונים שממליצים להוסיף שמנים אתריים, בעיני זה בזבוז של שמנים אתריים טובים, כי הכביסה עוברת כזו שטיפה במים במכונה שדי חבל על כל השמן שיישטף ומעט ממנו אם בכלל נשאר לאחר הכביסה, במקום אני מציעה למי שריח חשוב לה, להכין תרסיס עם מים ושמנים אתרים ולרסס את הבגדים לפני ששמים בארון.

אז הזדקקנו למכשיר שיעזור לנו ללטש חלקים קטנים בצורה יציבה ובטוחה. מלטשת דיסק לא הייתה לנו. אבל יש לנו מחרטה, ולמחרטה יש צלחת לליטוש קערות. עשינו אחד ועוד אחד, והרי התוצאה.

כרית סקוטצ' זה אחלה דבר

לקחנו כרית סקוטצ' של "7 שגם ככה משחזות הזווית הקטנות (יענו דיסק) של "4.5 לא התאימו לה מפאת מהירות הסיבוב שלהן, והורדנו לה את ההברגה עם משחזת זווית אחרת.

הסקוטצ' הפוך. כרגע הנייר הוא 6". יוחלף בהמשך אחרת יזיק לדיסק סקוטצ'

עגינה חזקה לשולחן

למחרטה יש עגינה חזקה של הtool rest איתו עובדים כשחורים בעץ. הסרנו את החלק האופקי, ונשארנו עם חור בקוטר 3 ס"מ שניתן לנעול בתוכו מוט כשלהו. בהתחלה חשבנו שננעל מקל מטאטא, אבל אז נזכרתי שיש לנו מוטות מתכת לניסויים על מחרטת המתכת שלנו. אז חרטתי מוט בגודל המתאים והכנתי מגרעת במוט שתכנס בדיוק לחור בשולחן העתידי.

מוט אלומיניום עם מגרעת

השולחן והרגל הנוספת

הכנו רגל נוספת מעץ שתשב על המשך העגינה בצורה טובה על הטרפז, ואותה חיברנו עם דבק וברגים לשולחן. לחיבור רגל האלומיניום קדחנו חור קטן במעט מהמגרעת ודחפנו בלחץ לתוך המשטח.

השולחן ללא רגל העץ הנוספת

השולחן עם רגל העץ הנוספת

ו… זהו! פשוט, לא?

פשוט ללטש את הפנים העליונות של השולחן כדי שיהיו חלקות לעבודה, ולכוון את כל המתקן הכי קרוב למשטח הליטוש שאפשר בלי לגעת בו. מכאן הדרך לליטוש עוברת בלבחור את החלק לבדיקה ולכוון את המהירות הרצויה של המחרטה.

מלטשת הדיסק החדשה מזווית של עבודה

כאן אפשר לשאול למה לא לקבע דיסק במקום המחרטה אם אפשר. אז החיסרון של דיסק (משחזת זווית) היא שהמהירות שלה קבועה ומהירה מדי לליטוש מדויק. למחרטה לעומת זאת יש הרבה יותר כוח, הרבה פחות מהירות ובנוסף 8-10 מהירויות (במחרטה שלנו, יש גם כאלו אלקטרוניות שבהן אפשר לברור מהירות ברזולוציה גדולה אף יותר), מה שעושה את עבודת הליטוש מאוד גמישה ורלוונטית לעבודות קטנות.